ארץ שיושביה היא אוכלת |
וזבת חלב ודבש ותכלת |
לפעמים גם היא עצמה גוזלת |
את כבשת הרש. |
ארץ שמתקו לה רגביה |
ומלוחים כבכי כל חופיה |
שנתנו לה אוהביה |
כל אשר יכלו לתת. |
שב החצב לבן לפרוח |
שם בדרך יחידי |
והיסמין ישיב ניחוח |
שדות הזמן שלה האבודים. |
ארץ שמתקו לה רגביה... |
כל אביב שבים לה סביוניה |
לכסות את כל קמטי פניה |
רוח קיץ עצב אבניה |
ילטף באור. |
שב הסתיו עם כובד ענניה |
לעטוף אפור את כל גניה |
והחורף את שמורות עיניה |
הבוכות יסגור. |
שב החצב לבן לפרוח |
שם בדרך יחידי |
והיסמין ישיב ניחוח |
שדות הזמן שלה האבודים. |
מעבר: |
x4 |
שב הסתיו עם כובד ענניה... |
חוה אלברשטיין בתי את בוכה או צוחקתרקמה אנושית אחתאדבר איתךשרליהבגלל הלילהקולותשיר סיוםבשביל אל הבריכותאויפן פריפעטשיקכרגע זה נראה לא טוב |
לא הוגדר הדורבנים - יום שישי בשש חיים ישראל וישי ריבו - ניגון החיים יזהר אשדות - שה לה לה אביתר בנאי - הרמח"ל דני רובס - גרעינים |