בראשית היה לא כלום, רק חושך ודממה |
מדבר האלהים בקע יפי האדמה |
מעל הערוצים קורצו כוכבי יהלומים |
בעשב החדש הופיעו יצורים אילמים |
והאדם היה פרודה ברצף האינסוף |
שאלוהים בחוכמתו שמר אותה לסוף. |
פזמון: |
התעצמנו מאז, התעצמנו מאז |
וכבשנו כסא וגם נזר |
התעצמנו מאז, לילדינו בלבד |
רק להם לא היינו לעזר. |
ההרים קיבלו צורה וכך העמקים |
ונהרות פילסו דרכם בחריצת סכין |
גלי גאות היו את לב הארץ מפלחים |
קרני השמש השתברו אל בוהק משטחים |
ושיר חיים פרץ כמו המנון וכמו מחול |
טיפה של דם נפלה אי שם |
הכתימה את החול. |
פזמון |
ונשרים דאו מעל הגן המבורך |
טיפת הדם הפכה אדם כעץ חיים צמח |
בגודל בדידותו צלעו חרגה מעצמותיו |
עוצבה להיות לו לבת זוג |
מושלמת בכל תו |
ועץ הדעת, כך הודגש, אסור למאכל |
בגן העדן הנחש לרגליהם זחל. |
פזמון |
עץ הדעת מוות בו, בו חייכם תלויים |
איכלו איכלו לחש נחש, היו כאלהים |
איכלו איכלו מפרי העץ |
טירפו אותו עד תום |
עד שתבינו מהו טעם כח ושלטון |
אבד לנו אותו הגן, אשר איבדו שניהם |
אבות קובעים את המחיר שמשלמים בניהם. |
פזמון |
גלי עטרי בין האש ובין המיםהללויהנסיך החלומותמקיץ אל חלוםמה שאת אוהבתמהמרחקיםחזקה מהרוחשמש אדומהזה רק אתהיש לך שמש |
לא הוגדר נצ'י נצ' - לפעמים ג'ירפות - מרפסת חיים איפרגן - דרמות וסרטים החברים של נטאשה ומאיר בנאי - איש בלי נצח סינרגיה - מה עשיתי |