חוה אלברשטיין

המידע נלקח מ - ויקיפדיה: לערך | לרשימת התורמים
חוה אלברשטיין היא זמרת יוצרת ישראלית משפיעה שהקריירה שלה משתרעת על פני מעל לארבעים שנה.
עד כה הוציאה אלברשטיין לאור קרוב לשישים אלבומים, יותר מכל זמר ישראלי אחר,
כאשר שמונה מאלבומיה הם על טהרת היידיש ואחד מהם באנגלית.
אלבומיה כוללים בין השאר שירי עם ("מרדף", "משירי ארץ אהבתי"),
שירי ילדים ("אליק בליק בום", "דלת הקסמים"), שירי מחאה חברתית ("לונדון", "צל")
ופוליטית ("חד גדיא", "הקוסם"), וכן שירים אישיים. יצירתה זוכה להערכה מתמשכת
ולהצלחה ברמות שונות בישראל, וכן להצלחה בינלאומית גדולה החל משנות האלפיים.
אלברשטיין נחשבת ליוצרת בלתי מתפשרת שיצירתה נשארת עדכנית לאורך שנים רבות של פעילות.
היא זכתה לתיאורים "הזמרת הישראלית הגדולה מכולן" ו"סמל ומופת לזמר העברי".

אלברשטיין נולדה בשצ'צ'ין שבפולין ב-1947. בגיל ארבע עלתה עם הוריה לישראל,
למעברת "שער העלייה" שבחיפה. את אנשי המקום, רובם פליטים ניצולי שואה מאירופה,
היא תתאר לאחר שנים ב-1986 בשירה "שרליה" כ"אנשים מקצה הזמן, מקצה האור והחיים".
לאחר מכן עברה משפחתה להתגורר בקרית חיים. בשנות ילדותה החלה אלברשטיין
לשיר ולנגן על גיטרה ואף למדה פיתוח קול, לאחר שזכתה במלגה מיוחדת של כשרונות צעירים.

ב-1964, בהיותה בת 17, הופיעה לראשונה במועדון החמאם ביפו, כשהיא שרה ומלווה את עצמה בגיטרה,
כלי נגינה שעתיד ללוות אותה בכל הופעותיה בתחילת הקריירה.
היא הצטרפה ל"מועדון זמר" של מאיר הרניק ושם התגלתה על ידי המלחין נחום הימן,
שפתח לה דלתות בשוק המוזיקה בארץ.
לאחר שרותה הצבאי, בו הופיעה כזמרת סולנית, הוציאה אלברשטיין את תקליטה הראשון "הנה לנו ניגון"
(שלאחר מכן יצא בהוצאה מחודשת בשם "פרח הלילך") שכלל את השירים "פרח הלילך" ו"פנס בודד".

בשנות ה-60 וה-70 נעה אלברשטיין בשני מסלולים: שירי ארץ ישראל
והקלטת אלבומים עם שירים מוכרים ביידיש מאת מיטב יוצרי היידיש בעבר. לכאורה,
היה זה צעד מפתיע לזמרת צעירה שגדלה בארץ לשיר שירים ביידיש. בראיונות שנערכו עמה סיפרה,
כי כבר בילדותה שמעה יידיש מהבית, מהוריה ומחבריהם להם נהגה להאזין.
כך התחברה לשפת היידיש, אותה תיארה כעושר תרבותי קסום ובלתי נדלה.

אולם, לעיקר הצלחתה בשנים אלה זכתה הודות לאלבומים שהוציאה בסגנון פולק
ושירי ארץ ישראל מאת יוצרים נודעים, כמו סשה ארגוב, משה וילנסקי, תרצה אתר, דפנה אילת,
נעמי שמר, נחום הימן, נורית הירש, אהוד מנור, נתן יונתן, רחל שפירא, מוני אמריליו,
מתי כספי, חנן יובל, לאה נאור, יורם טהר-לב ועוד, ועם עיבודים של אלכס וייס ואחרים.
שירים כמו "חיוכים", "ויויו גם", "את חרותי", "שיר סיום", "כמו עשב בניסן", "את תלכי בשדה",
"נחל התנינים" ועוד רבים היו ללהיטים גדולים, והפכו את אלברשטיין לזמרת מצליחה.

כמה מהבלדות הידועות והמרגשות ביותר שהקליטה בתקופה זו קשורות להיסטוריה של העם, חלקם למלחמות
ולשכול, ובהם "מרדף", שנכתב על המרדפים בבקעה בזמן מלחמת ההתשה, "בשביל אל הבריכות"
המדבר על אהבה של זוג צעירים הנגדעת במלחמה, "משירי ארץ אהבתי" - שיר אהבת הארץ חרף
ענייה של לאה גולדברג (שיר שלאה גולדברג כתבה במקור על ארץ הולדתה - ליטא), "לו יהי"
של נעמי שמר, שנכתב ובוצע בעת מלחמת יום כיפור והפך לשיר המזוהה ביותר עם המלחמה הקשה,
"החיטה צומחת שוב" שנכתב על חללי אותה מלחמה מקיבוץ בית השיטה, "לכל איש יש שם" של זלדה,
שהפך לשיר המזוהה עם טקס קריאת שמות הנספים בשואה ו"החול יזכור" של נתן יונתן,
המבכה את "הנעורים שבאו פתע אל סופם" והפך עם השנים להיות מזוהה עם שכול.
לצד שירי המולדת, ביצעה אלברשטיין גם שירים אישיים יותר המבטאים את
נפש האדם ובעיקר את נפש האשה. הדבר בא לידי ביטוי בולט באלבום "כמו צמח בר" מ-1975,
אחד האלבומים החשובים והמצליחים בקריירה שלה, עם השירים "כמו צמח בר"
המדבר על כאב בעקבות דחייה חברתית והשיר "אדבר איתך" המבטא אהבה של אשה לגבר
(שניהם למילותיה של רחל שפירא). בין השירים האישיים שהקליטה לאחר מכן היו "פרח משוגע"
שכתבו לה רחל שפירא ומוני אמריליו ו"שיר משמר" שכתב נתן אלתרמן לבתו, תרצה אתר.

אלברשטיין הוציאה במהלך שנים אלה גם אלבומים של שירי ילדים,
ובכך הייתה לאחת הזמרות הראשונות שהקליטה שירים לילדים.
היא החלה זאת כבר באלבומה הראשון, שבו נכלל השיר "מקהלה עליזה" (נאור / הירש)
שהפך ללהיט ילדים גדול. אלבומה השני, "צעצועיה של אוסנת", כבר הוקדש כולו לשירי
ילדים וכך גם אלבומים נוספים שהוציאה. באמצע שנות השבעים השתתפה אלברשטיין בתוכנית
הטלוויזיה לילדים "קרוסלה", בעקבותיה הוציאה שלושה אלבומי ילדים עם שירים מהתוכנית.

החל משנות ה-80 החלה אלברשטיין לבצע יותר שירים שכתבה והלחינה
בעצמה ופחות של יוצרים אחרים. היא עברה משירי ארץ ישראל היפה לשירי מחאה אישיים,
כיוון שהרחיק אותה מחלק מקהלה הישן, שהסתייג מביטויים של מחאה חברתית ופוליטית.
השינוי חל גם בסגנון המוזיקלי: מבלדות לשירים בגוון מחוספס יותר של רוק רך.

אלבומה "מהגרים" מ-1986, שבו כתבה לראשונה את מרבית השירים,
עסק בתחושות ורגשות של מהגרים לארץ מתקופות שונות, כפי שהיא והוריה היו בעבר.
מגמת השינוי הבולטת ביותר באה באלבומה המצליח "לונדון" מ-1989,
שהיה גם אלבומה הרוקיסטי ביותר, בו נכללו שירי מחאה כמו "לונדון" של חנוך לוין
(מתוך המחזה "אורזי מזוודות"), המתאר סיבות אישיות לעזיבת הארץ לטובת לונדון
("שם היאוש נעשה יותר נוח"), ו"חד גדיא", שיר מחאה פוליטי לנוכח האינתיפאדה
הראשונה וכנגד השליטה הישראלית בשטחים. שיר זה, המתאר מחזור דמים כפראפרזה
על השיר הידוע מההגדה של פסח, הוחרם בתחנות הרדיו וגרר תגובות סוערות נגדה.

גם באלבומיה הבאים שהקליטה בשנות התשעים: "האהבה מאלתרת" (1991), "דרך אחת" (1995) ו"תיכף
אשוב" (1999), כתבה אלברשטיין את רוב מילות השירים ואת חלקם גם הלחינה. חלק מהשירים
היו שירי אהבה כמו "האהבה מאלתרת", חלקם שירים על חיים אישיים כמו "יש לי זמן"
או "כבר שנתיים" וחלקם שירי מחאה חברתית ופוליטית כמו "שלום רב" שכוון כנגד
הכפייה הדתית, "הקוסם" שביקר את ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו וגרר שיח ציבורי,
ו"רבקה" למילותיה של רחל שפירא שביקר את יחס החברה הישראלית לעובדים הזרים.
שירה "נוסע סמוי", אשר הולחן במקור על ידי גדעון כפן למילותיה,
הולחן מחדש על ידי יהודית רביץ ויצא בשנת 1993 באלבומה של רביץ "ומאוד לא פשוט לחכות".

ב-1994 כתבה אלברשטיין את ספר הילדים "אני לא מושלם!", אותו אייר איקו אביטל.

החל ממחצית שנות התשעים ועד לשנת 2007 קיימה אלברשטיין את הופעותיה מחוץ לישראל,
למרות שהמשיכה לגור בה. ההופעות הראשונות שקיימה לאחר ההפסקה הארוכה זכו לתשומת לב רבה
ולהד תקשורתי רחב. בסוף שנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים היא הוציאה אלבום יידי בשם
"The Well" ("הבאר") עם להקת הקלזמטיקס, איתה גם הופיעה בארצות הברית, את האלבום 
"Foreign Letters" ("אותיות זרות") שכלל שירים חדשים בעברית וביידיש,
ואוסף משיריה העבריים עבור הקהל הבינלאומי בשם "Crazy Flower: A Collection"
("פרח משוגע: אוסף"). אלברשטיין זוכה החל משנות האלפיים להצלחה
יפה בשוק המוזיקה הבינלאומי, שם היא מקוטלגת בדרך כלל כאמנית מוזיקת עולם.
 
"אלברשטיין זכתה להצלחה מחודשת בארץ עם האלבום "מוצאי חג" מ-2003.
באלבום זה בולטת שוב מחאה חברתית, בעיקר היחס לעובדים
הזרים ונושא איכות הסביבה, כמו בשירים "מוצאי חג", "וורה מבוקרשט",
"צל", "נדל"ן", "נחל גוסס" ועוד. אלבומה הבא, "קוקוס" מ-2005, היה קליל
ומחוייך יותר, עם השירים "קוקוס", "כל שעה נשיקה" ו"גבר כלבבי" של מאיר אריאל.

בשנת 2004 זכתה אלברשטיין בפרס אקו"ם על ביצוע,
הפצה וקידום הפזמון הישראלי. ב-2005 זכתה בתואר "דוקטור לשם כבוד" של אוניברסיטת תל אביב.

ב-2006 יצא בהפקה בינלאומית אלבום יידי בשם "לעמעלע" ("כבש קטן"), שהכיל שירים של משוררי
יידיש ידועים כמו איציק מאנגר, שאותם הלחינה אלברשטיין בעצמה. אלבום זה זכה בישראל
לתשומת לב גדולה יותר מאשר אלבומיה הקודמים ביידיש. בראיון שנערך לשם קידום האלבום
בעיתון ידיעות אחרונות התבטאה אלברשטיין כנגד תחרות הזמר הטלוויזיונית כוכב נולד.

באותה השנה, יצאה לאור מהדורה חדשה של אלבומה משנת 1975 "כמו צמח בר". הוצאה זו
כללה כרצועות בונוס את הביצוע המקורי לשיר הנושא "כמו צמח בר" מתוך הסרט "דודי ורעי",
וכן ששה קטעים מהופעה חיה באולם צוותא משנת 1976 וקטע וידאו מאותה הופעה.
בפתח החוברת המתלווה לאלבום, הוסיפה אלברשטיין מספר מילים למהדורה החדשה,
בה היא תוהה על התמימות והנאיביות שאפפו את מילות שירי האלבום המקורי:

 האמנם - "מלחמה שאף פעם לא די לה היא עכשיו במקום אחר"?
האמנם - "הזמן ישקיט הכל"? ...האמנם למדנו מה שהבטחנו לעצמנו? – חוה אלברשטיין, 2006 

ב-1 בינואר 2007 פתחה אלברשטיין בסיבוב הופעות בישראל לראשונה מאז 2000. ההופעות זכו להצלחה
גדולה ולשבחי הביקורת. בהמשך השנה היא הוציאה את אלבום שירי הערש "שביל החלב - שירי ערש",
למילותיהן של עדולה, נאוה סמל, רחל שפירא, צרויה להב ואלברשטיין עצמה, וכמו כן השתתפה
בהקלטת השיר "נפשי" של שאנן סטריט. באפריל 2008 יצא אלבומה "טבע האדם", שנוצר בשיתוף
פעולה עם מוזיקאי הג'אז אבי ליבוביץ', אותו פגשה תוך כדי עבודתה עם סטריט. האלבום הולחן
ברובו בידי ליבוביץ' והחזיר את אלברשטיין לעמדת "הזמרת המבצעת" לראשונה מאז שנות השמונים.
באוקטובר 2008 יצא האלבום "חוה אלברשטיין בהופעה" שהינו תיעוד של סיבוב ההופעות המצליח.
ההופעה הוקלטה באולם "נגה" ביפו, שם גם התקיימה ההופעה הראשונה בסיבוב הקאמבק ב-2007.

אלברשטיין נשואה לבמאי נדב לויתן אותו הכירה ב-1981 במהלך צילומי סרטו "סיפור אינטימי",
בו שיחקה בתפקיד הראשי. ב-1997 שיחקה בסרט "אין שמות על הדלתות", גם הוא בבימויו של לויתן.
אלברשטיין אף הלחינה את פס הקול לשני סרטים נוספים של לויתן, "ילדי סטלין" ו"גרופי".
לויתן כתב את כל שירי האלבומים "מוצאי חג" ו"טבע האדם" וכן חלק משירי האלבום "קוקוס".

אלברשטיין היא סבתא לשני נכדים.
לדבריה, נכדיה תרמו להחלטתה להוציא ב-2007 את האלבום "שביל החלב - שירי ערש".

הצג מידע מקוצר >>