יהודה פוליקר

המידע נלקח מ - ויקיפדיה: לערך | לרשימת התורמים
יהודה פוליקר הוא זמר ויוצר ישראלי פופולרי,
היוצר במגוון סגנונות ובנושאים הקשורים לחברה הישראלית.

פוליקר נולד בקריית חיים להורים ניצולי שואה יוצאי העיר סלוניקי ביוון.

בנעוריו היה פוליקר חבר במספר להקות, כ - "FBI", "הנמרים" ו"ברקת".
"ברקת" הוקמה ב-1975, וכללה גם את מיכה שובל ובנג'ו קמחי.
הלהקה ניגנה להיטי רוק ושירים יווניים. הרכב הלהקה השתנה מספר פעמים,
ולבסוף התגבש עם פוליקר, קמחי, קיטש אמסלם ואלי חדד.

ב-1981 נוצר קשר בין הלהקה ליוצר והמפיק יעקב גלעד, והלהקה שינתה את שמה ל"בנזין".
שני האלבומים שהוציאה הלהקה, "24 שעות" ו"משמרת לילה", זכו להצלחה גדולה,
וכללו להיטים כ"יום שישי", "חופשי זה לגמרי לבד", "גשם", "פנים אל מול פנים",
"משמרת לילה" ועוד.
פוליקר היה מנהיג הלהקה, הלחין כמעט את כל שיריה ואף שימש כסולן ברובם.

במקביל לפעילות עם בנזין, השתתף פוליקר במספר הפקות נוספות,
כנגינה באלבומיהם של יהודית רביץ ושל אושיק לוי. לאלבומו של לוי
"לילות שרב" מ-1984 הלחין פוליקר את "אין מקום להפתעות" למילותיו של זאב טנא.
בסוף 1984 התפרקה בנזין, ופוליקר פנה לקריירת סולו.

ב-1985 הוציא פוליקר את אלבומו הראשון, "עיניים שלי".
כל שירי האלבום היו תרגומים עבריים של יעקב גלעד לשירים יווניים,
פרט לקטע אינטסרומנטלי אחד בשם "שקיעה ים תיכונית" שהלחין פוליקר.
סגנונו המוזיקלי של האלבום היה שונה למדי ממוזיקת הרוק של בנזין,
ואף על פי שכלל השפעות של רוק בחלקו, הכיל בעיקר מוזיקה עממית יוונית.
האלבום זכה להצלחה גדולה, נמכרו ממנו יותר מ-70,000 עותקים, והוא תרם לחשיפתה של המוזיקה
היוונית לציבור הישראלי הרחב יותר. בין שירי האלבום בלטו השירים "עיניים שלי",
"בוקר יום ראשון", "אלקו", "כפיים" ו"הקנאה".

בעקבות הצלחת "עיניים שלי" יצא פוליקר לסיבוב הופעות, אשר תועד על גבי האלבום
"חולם בהקיץ" שיצא כעבור שנה. האלבום הוקלט כולו בהופעה חיה בקולנוע תל אביב.

בשנת 1987 חבר פוליקר לגידי גוב, והלחין את רוב שירי אלבומו "דרך ארץ".
בין השירים בלטו "כמעט סתיו" ו"פרח" שכתבה צרויה להב, "יורם"
ו"שיר אחד שמח" שכתב עלי מוהר, ו"גבר בעיר", "לוליטה" ו"שלל שרב" שכתב מאיר אריאל.
"שלל שרב" היה ללהיט גדול ולאחד משיריו המוכרים ביותר של גוב. באותה תקופה השתתף
פוליקר בנגינה באלבומיו של אריק איינשטיין "אוהב להיות בבית" ו"על גבול האור".

ב-1988 הוציא פוליקר את אלבומו השלישי, "אפר ואבק",
אשר עסק ברובו בבני הדור השני לשואה, אשר גדלו
בישראל בצל הטראומה שחוו הוריהם. האלבום החל בתוכנית ליום השואה בגלי צה"ל,
עבורה הלחין פוליקר את "כמו פרחים ברוח" ו"התחנה הקטנה טרבלינקה",
שתירגמה הלינה בירנבאום, אמו של יעקב גלעד, ממילותיו של המשורר היהודי-פולני
ולדיסלב שלנגל שנספה במרד גטו ורשה. את שיר הנושא של האלבום כתב גלעד
על מסעה של אמו חזרה לפולין. פרט ל"כמו פרחים ברוח" ול"התחנה הקטנה טרבלינקה"
כתב גלעד את כל שירי האלבום, ביניהם "חלון לים התיכון" המסופר כמכתב של
ניצול שואה לקרוביו שנשארו בגולה, "כשתגדל" העוסק ביתמות וכאב, ו"שיר אחרי הגשם".
חרף נושאו הכאוב, זכה האלבום להצלחה גדולה כאשר מכר יותר מ-70,000 עותקים,
ונחשב עד היום על ידי רבים לאחד האלבומים המוערכים ביותר שנוצרו בישראל.

לאחר הוצאת "אפר ואבק" השתתפו פוליקר, גלעד והוריהם
בסרטה התעודי של אורנה בן דור ניב "בגלל המלחמה ההיא", אשר עסק, כמו האלבום,
בשואה מנקודת מבטם של בני הדור השני לשואה. בסרט נכללו שירי האלבום.

במאי 1988 יצא פוליקר לסיבוב הופעות מצליח,
ובפרואר 1989 חבר בשנית לגידי גוב, לסיבוב הופעות משותף.
ב-1988 הלחין פוליקר לריטה את שירה "הנסיכה והרוח", למילותיו של עלי מוהר,
וב-1989 את "דברים שרציתי לומר" לדני בסן, למילותיו של יעקב רוטבליט.

במאי 1990 יצא אלבומה הראשון של יהודית תמיר,
אותו הפיק פוליקר מוזיקלית, והלחין את רוב שיריו. שני השירים הבולטים ביותר
באלבום היו "רומיאו" שכתבה צרויה להב ו"אסיה בוכה" שכתב אהוד מנור.
פוליקר אף ניגן בגיטרות ובקלידים והשתתף בקולות רקע.

בסוף 1990 הוציא את אלבומו הרביעי, "פחות אבל כואב". האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה,
ועם מכירות של יותר מ-140,000 עותקים היה לאלבומו המצליח ביותר של פוליקר.
האלבום כלל תשעה שירים בלבד, מתוכם שניים אינסטרומנטליים ("טראנס אוריינט"
ו"סיפור זמנים עברו") ושלושה מחודשים - "דברים שרציתי לומר", "יורם" ו"פרח",
אשר בעקבות גרסתו של פוליקר הפכו למזוהים עמו יותר מעם ביצועיהם המקוריים.
בניגוד לאלבומיו הקודמים, לא שיתף פוליקר פעולה באלבום זה עם יעקב גלעד.
בין הכותבים המקוריים היו יהונתן גפן שכתב את שיר הנושא,
יהודה עמיחי ואסתר שמיר. פוליקר אף כתב לראשונה שיר בעצמו, "הצל ואני".

בעקבות הצלחת "פחות אבל כואב" יצא פוליקר לסיבוב הופעות
והחל לעבוד על אלבום חדש, אך אלו נקטעו עם מותו של בן אחיו של פוליקר, קובי,
שנהרג על ידי חבר ליחידתו בצבא. פוליקר גנז את האלבום עליו עבד,
והחל לעבוד במקום על אלבום אינסטרומנטלי. האלבום, "לעיניך הכחולות", יצא ב-1992,
והיווה מעין רקוויאם לבן אחיו. הקטע המפורסם ביותר מן האלבום היה "סולם יעקב".
האלבום כלל גם שני שירים, "נד נד" שכתב יהונתן גפן ו"זינגואלה"
שתירגם יעקב גלעד לפי שיר יווני. באותה שנה הלחין פוליקר לאלבומה של ירדנה ארזי
"אנשים זרים" את השירים "שיר אישה בחורף" ("אהבתנו היא תשבץ") ו"מתוך הנשכחות".

ב-1993 חבר פוליקר לריקי גל, והלחין את רוב שירי אלבומה "חפש בי",
ביניהם "היי שקטה" שכתבה רחל שפירא ו"תפילות הילדים" שכתבו צרויה להב ושבא סלהוב.
באותה שנה יצא אלבום אוסף של בנזין, לראשונה על גבי תקליטור.

בסוף 1995 הוציא פוליקר את אלבומו השישי, "הילד שבך",
אשר נוצר גם הוא בעקבות טרגדיה שעבר פוליקר,
הפעם מות אחיינו. מותו הוזכר בשיר "קין" שהופיע באלבום. האלבום היה אלבום כפול,
ולראשונה היה פוליקר מעורב במידה רבה בכתיבת השירים, יחד עם יעקב גלעד.
בין היתר השתתף בכתיבת השירים "אני רוצה גם", "לא יודע", "מה יהיה יהיה" ו"והילדים באים".
שיר נוסף מפורסם מהאלבום היה "נמס בגשם", בו השתתף גלעד בדקלום.
האלבום כלל גם מספר קטעים אינסטרומנטליים, כ"מעל הגשר", "המנטליות של תוף הפח" ו"נני".

האלבום "הילד שבך" זכה להצלחה גדולה, וכך גם סיבוב ההופעות שבעקבותיו,
אשר תועד על גבי אלבום ההופעה "הופעה חיה בקיסריה".
הביצועים ל"פנים אל מול פנים" ו"דברים שרציתי לומר" יצאו כסינגלים
לתחנות הרדיו, וזכו להצלחה במצעדי הפזמונים. האלבום כלל גם הקלטת אולפן לנעימה
"לעיניך הכחולות", אותה הקליט פוליקר עם יזהר אשדות. באותה שנה הלחין פוליקר
את השירים "האור בקצה" ו"אח מילת מפתח" לאלבומו של אריק איינשטיין "לאן פרחו הפרפרים".

ב-1998 הוציא פוליקר אלבום אינסטרומנטלי נוסף, "מאוחר אולי מוקדם",
בו הלחין את כל השירים וניגן בגיטרות. הנגן היחיד הנוסף באלבום היה יועד נבו בקלידים.

בשנת 2001 הוציא פוליקר את האלבום "איך קוראים לאהבה שלי",
אשר כלל התייחסויות למצב הרוח הלאומי בתקופת האינתיפאדה השנייה.
שיר הנושא של האלבום, אשר כתב פוליקר עם יעקב גלעד,
היה ללהיט גדול, וכמוהו גם "ג'ינג'י" ו"בתוך הפקק האינסופי".
באותה שנה הלחין פוליקר את השיר "אחרי הכל" לאלבומה של דנה אינטרנשיונל "יותר ויותר".

ב-2003 הוציא פוליקר אלבום אוסף ראשון, "המיטב", בהוצאת NMC.
לצד השירים המקוריים שלו ושל בנזין, נכללו באלבום גם שיר אחד מקורי, "גג העולם",
וגרסת כיסוי לשירה של יהודית תמיר "רומיאו". שני השירים זכו להשמעות רבות בתחנות הרדיו,
ובמצעד הפזמונים השנתי של רשת ג' זכה פוליקר בתואר זמר השנה.

בשנת 2007 הוציא פוליקר את האלבום "חומוס סאפיינס",
בשיתוף עם המשורר היווני מנוליס רסוליס. האלבום היווני יצא לראשונה ביוון,
ולאחר מכן בישראל, בשיווק הליקון, אחרי שנים רבות בהן היה חתום פוליקר בחברת NMC.

בפברואר 2008 הוציא פוליקר את הסינגל "שלושה ימים", לקראת אלבומו הבא. באותה שנה הקליט
יחד עם ברי סחרוף גרסת כיסוי לשירו של פוליקר "רדיו רמאללה", לפרויקט עבודה עברית 2.

פוליקר עוסק גם בציור. הוא החל לצייר בסגנון מופשט,
ובהמשך התמקד בציורי פנים מינימליסטיים. תערוכה מעבודותיו הוצגה ב-2007.

ליצירתו של פוליקר נגיעה בנושאים חברתיים ישראליים,
כזיכרון השואה, ניכור ואלימות עירוניים, שכול ועוד. עם זאת, יצירתו היא פעמים
רבות אישית ומתייחסת לחוויותיו הוא. בשנים האחרונות ממעט פוליקר להתראיין
לתקשורת וממעט לחשוף פרטים לגבי חייו האישיים, אך שומר על מעורבות חברתית דרך יצירתו,
ואף תרם מספר פעמים הופעות לטובת ארגונים לשינוי
חברתי כדוגמת האגודה לזכויות האזרח. כמו כן הופיע בעצרות זיכרון לזכרו של יצחק רבין.

הצג מידע מקוצר >>