על חבל דק נסדק הולך ונשחק |
יום אחרי יום שעה אחרי שעה |
אין ברירה סוחבים |
אבל שוב בסוף היום |
אני מוצא עצמי יושב עם חברים על ברזלים |
ונדמה שרק אני חושב על החיים |
איך לעמוד איך לשרוד |
ומתי אקנה חליפה שהחייט גופי ימדוד |
חי בעולם טורף עולם אוכל כולם |
אפשר לחשוב שזה נשאר |
כשנעצר לך הדם |
את האמת ממלאים בשקר |
והמחשב תופס ת'ספר |
ואין פה סדר |
אנשים למדו לסמוך על מכונות יותר מבני אנוש |
הולכים מכות ברחובות |
במקום לספור עד שלוש |