| כשהלילה יורד על ההר השחור |
| אני קם מעפר ונושם את הקור |
| וריחות מלחמה נישאים באויר |
| אם מאז או עכשיו קצת קשה להגדיר |
| מסביב לי הם מחכים לי דור אחר דור |
| הקרבות שלחמנו מזמן התיישנו |
| הכלים אחרים, הפנים השתנו |
| בחילות יהושוע, דוד או שאול |
| מה הדרך ללכת ואיפה הגבול |
| ומתוך החושך קולות אלי יענו |
| כשהאדמה ירוקה והנשימה מתוקה |
| והמהומה רחוקה |
| ואני הגורל, ואני החייל |
| ואני מביט בשתיקה עד שהאבק שוב ישקע |
| לא הם לא ילמדו (אף פעם) |
| לא הם לא ילמדו |
| איך יוצאת מתוך השקט צעקה |
| רכובים על סוסים אז דהרנו רחוק |
| כשהאש מתלהטת בלילה עמוק |
| נגד מי, נגד מה זה בכלל לא חשוב |
| זאת הדרך ללכת, הדרך לשוב |
| כשרצים קדימה אין זמן אפילו לחשוב |
| כבר שנים שאני ללא גוף, ללא שם |
| כמו סימן על החוף שהילד רושם |
| אך כל פעם שאש שוב עולה בשדות |
| והאופק מלא בעשן וחידות |
| אז אני הכתובת שעל הקיר למולכם |
| מעבר: |
| x4 |
| כשהאדמה ירוקה... |
דירוג אקורדים


