טל סונדק - איש המפוחיות
מחבר: מאיר אריאל
מלחין: רמי קלינשטיין
|
מעיר לעיר, מכפר לכפר הוא נע ונד
|
|
עם מפוחית של פה ומפוחית של יד
|
|
עם צרור ישן של עור נקוב ומחורר
|
|
ואיפה שמחשיך עליו-נשאר,ושר
|
|
זמירות וניגונים, שירים וגוזמאות
|
|
עם ידיעות וחידושים והמצאות
|
|
ואגדות ומשלים בחרוזים
|
|
רזים, סודות ומסרים ברמזים
|
|
הוא שר, ומנגן בשתי מפוחיות
|
|
אחת בשביל לצחוק, אחת בשביל לבכות
|
|
תרצה- תטיל מטבע כסף אל הצרור
|
|
אומר שהוא, בסך הכל, מעין צינור
|
|
תזמין אותו לכוס שיכר
|
|
ישיר לך בקול ניחר
|
|
בשמץ קצב, שמץ עצב
|
|
את שירך
|
|
אבי גורש לצפון סיביר לכפר קטן
|
|
אמי גורשה לדרום אורל, אוזבקיסטן
|
|
עוד לא הספיקו לגלות את ליבותם
|
|
וטרם התוודעו על את אהבתם
|
|
מזחלת מגיעה לכפר בקצה סיביר
|
|
עם צליל מפוחיות בלילה הבהיר
|
|
הן מביאות שמועות מהדרום החם
|
|
דרישות שלום ומסרים מדם אל דם
|
|
ניגש אליו בחור צעיר
|
|
האם תואיל להעביר-
|
|
התאהביני?
|
|
אנא,עניני,בתוך השיר..
|
|
לנסוע כך, מקצה סיביר עד דרום אורל
|
|
נראה יותר כמו עונש, כמו מכת גורל
|
|
אם הוא בורח-לא אשאל ממה, ממי
|
|
כי הוא החוט של אהבת אבי-אמי
|
|
שרות, שרות מפוחיות
|
|
אם צוחקות, אם בוכיות
|
|
והשומעת
|
|
חיש יודעת, אות לאות
|
|
יואיל כבודו להעביר
|
|
לאיש צעיר בקצה סיביר
|
|
האם אוהבת..
|
|
כן, חושבת (בכל אופן)
|
|
כך השיר...
|
|
השתחררו, ונפגשו, והתחתנו
|
|
ובין כל הכלי- זמר ששתו, נגנו
|
|
היה אחד אביון, עם שתי מפוחיות
|
|
של פה,של יד-אם צוחקות, אם בוכיות
|
|
ואין יודע עד היום
|
|
לאן הוא נעלם פתאום
|
|
אבל הזמר בא אל גמר
|
|
בשלום....
|
נלקח מ - TAB4U.COM
