יושבת לה בחושך ממתינה, הוא מאחר כמעט שעה.
אולי החליט הלילה לוותר, ולעשות דבר אחר...
ושוב אותה הדלת נפתחה, זה אתה, ידך זוחלת לי מתחת לחולצה,
רוצה שרק תפסיק כי זה מכאיב לי ומציק,
גם אם אתה אחי זה לא תירוץ, לפחות תגמור בחוץ...

בורחת לתוך מציאות שונה ומאבדת הכרה,
את שערה ברוח תפזר, שוקעת בעולם אחר,
שדות פורחים וחמימות שלוה, אהבה, ואווזי הבר עפים מול השקיעה,
השקט שיופר עם אותו קול גברי מוכר...
והיא פתאום מחלומה תקיץ, והוא את זרעו יפיץ...

בבוקר משתקפת במראה, בדמות של כעס ושינאה.
חומקת לחדרו כדי להסיר,
את מה שהמוהל השאיר.
לא עוד להמתין לו ככה סתם
יותר הוא לא יגיע לעולם...
עומדת בכיכר ובידה דבר מה מוכר,
היא מחזיקה צנצנת פורמלין, ובתוכה יש...(פין)