יו אני חי לי מיום ליום |
תשאל אותי לאן הגענו לשום מקום |
חי במדינה בלי שלום |
כולם טובעים בתוך חלום |
נופלים ולא רואים סוף לתהום |
אבל המאבק נמשך |
רגשות אשם על כל דם שנשפך |
על כל חף מפשע שנרצח |
כל חייל שנשלח |
כל אח שלא נשכח |
כל מנהיג שסרח |
כל טעות קטנה שעושה עם שלם מובך |
כל מפקד מודח זה עולם מלוכלך |
ולא כל צעד שעושים תמיד מוצלח |
במסע מפורך בין מטח למטח |
וכאן עוד מנסים לדבר ללב של איש הפח |
אני כלוא בתוך צינוק לבוש מדים ירוקים |
שומר על עם שיורק לי בפנים |
מוקף בחברים, אכולים סרטים |
קוד של מלחמה יורדים מהפסים יורים |
שדות הפרחים בתל אביב הפכו לג'ונגל מבטון |
והחזק יותר שורד נכון זה העקרון |
הכל נשלף מהמותן ואין כאן היגיון |
כי אנשים מתמלאים עופרת כמו עט עפרון |
ואני חי לי מיום ליום |
הרעיונות אוזלים |
אין אוכל לתת לגוזלים |
וכולנו אנשים כולנו אשמים |
שהמצב על הפנים |