המידע נלקח מ - ויקיפדיה: לערך | לרשימת התורמים
הגשש החיוור, המכונים גם "הגששים", היא להקת בידור
שפעלה בנוף הבידור הישראלי במשך יותר משלושים שנה,
ויצרה דפוס תרבות שהשפיע על הלשון העברית וסגנון החיים שנגע
כמעט לכל פרט בחברה הישראלית. חתני פרס ישראל תש"ס עבור תרומה לחברה,
שם תוארה השלישייה, גברי בנאי, שייקה לוי וישראל פוליאקוב, במילים:
היא ביטוי מייצג של התרבות הישראלית המתהווה. במשך עשרות שנים אפיינו
דמויות ומצבים, ביטאו אהבה וחמימות לגווניה הרבים של החברה בישראל,
ויצרו שפה ייחודית שהפכה לחלק בלתי נפרד מהשפה העברית בת-זמננו.

שלושת חברי הלהקה, גבריאל בנאי - "גברי", ישעיהו לוי -
"שייקה", וישראל פוליאקוב - "פולי", היו בוגרי להקת "התרנגולים",
אשר פעלה בשנות השישים בהדרכת נעמי פולני.
ב-1963, החליט האמרגן אברהם דשא (פשנל) לקחת את השלושה תחת חסותו, ולהקים להקה
ייחודית לעומת מה שהיה מוכר עד אז. התכנון הראשוני היה לשלב בין השירים
מערכונים קצרים כקטעי אתנחתא, אך כעבור זמן מה הסדר התחלף, והמערכונים
היוו את העיקר. תוכניתה הראשונה של הלהקה "שמחת זקנתי" נכתבה ובויימה
על ידי שייקה אופיר. בהמשך הדרך פעלו עם השלישיה טובי היוצרים בתחום
אמנות הבמה בארץ, בהם נסים אלוני, יוסי בנאי, ירון לונדון (שיר הטלפון),
אפרים קישון (3 מערכונים) ומוטי קירשנבאום. גם טובי המוזיקאים כתבו
עבור "הגשש החיוור", ובהם אריה לבנון, יצחק גרציאני ויאיר רוזנבלום.

אף על פי שנועדה להצחיק, לקחה שלישיית "הגשש החיוור"
את פעילותה ברצינות שהתבטאה בחזרות ובמופעים עצמם.
הם לא העלו מופע מבלי שהיו משוכנעים שמיצו את הכול
כדי שיהיה בנוי היטב מבחינת הטקסטים והחומר המזומר. השלישייה העלתה עשרה
מופעים, ביניהם "תוכנית ד'" (שהייתה תוכניתם השנייה), "קנטטה לשווארמה",
"קרקר נגד קרקר", "בעבור חוקן דולרים" והצגתם האחרונה "כוסות רוח".

מערכוניהם ושיריהם של השלישייה, קומיים ככל שהיו, היו גם סאטיריים
מאוד, כמו המערכון "שחקן כדורסל" המתאר את היסחפות
המדינה לעבר שיגעון ניצחון מכבי תל אביב, שגבר גם על השאיפה להשכלה.
בשיר "איפה כל החבר'ה" שכתב עמוס קינן, מתוארת הירידה הגדולה מהארץ לפני
מלחמת ששת הימים, והנהירה לארץ במהלך ולאחר המלחמה. אחד השירים הסאטיריים
ביותר של השלישייה הוא "אף אחד לא קם", המלא באמרות שפר: "מי שקיבל צו
קריאה חודשי לתשעים יום מילואים, ונהיה עצוב כי זה לא הספיק לו - שיקום.
מי שהלך לשוק עם מאתיים לירות וחזר עם עודף -שיקום. אף אחד לא קם..."

הלהקה גם השתתפה במספר סרטים, כגון: "שלאגר" (עם עפרה חזה), "הקרב על הוועד"
ו"גבעת חלפון אינה עונה", שהפך לסרט פולחן ישראלי.
שירים שבוצעו על ידי הלהקה זכו להצלחה רבה בזכות המקצועיות שבאה לידי ביטוי
בשילוב הקולי, העיבודים והתלבושות. זכור במיוחד ביצוע השיר "מים לדוד המלך"
שחיבר עקיבא נוף לפסטיבל הזמר, בו היו לבושים השלושה בחצאיות קצרות
נוסח התנ"ך. מספרים שכאשר ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, הייתה אמורה
לחזות בהופעתם, הם ביצעו את השיר ללא החצאיות מהן בצבצו התחתונים שלהם,
שכן המארגנים סברו שזה לא יהיה מכובד להופיע כך. לאחר ההופעה הביעה גולדה
את התפעלותה מהם, רק שאלה: "אבל למה לא הופעתם עם החצאיות?". במלחמת יום
כיפור ביצעו "הגששים" את שירה של נעמי שמר "לו יהי", שהפך לאחד מסמלי המלחמה.
ב-1979 הקליטו אלבום שלם משיריה של שמר, בהם שירים שכתבה להם במיוחד כמו
"יש לי חג" ו"אורחים לקיץ". שירים ידועים נוספים שלהם, שביצעו בהופעות
כמעבר קומי בין המערכונים היו "עובדים עלינו עבודה עברית" ו"שיר הטלפון".

הגששים הופיעו בכל קצוות תבל, בעיקר בפני ישראלים ויהודים.
בארצות הברית הופיעו הגששים בקהילות היהודיות במערכונים ביידיש. אברהם גופלט,
(בעברו: שחקן תיאטרון, עיתונאי וסופר), לקח על עצמו את המשימה הכמעט
בלתי אפשרית, תרגם את המערכונים ליידיש ולימד את הגששים לדבר בגששית יידית.

בבחירות 1984, הציגה השלישייה מערכונים בתשדירי התעמולה
של המערך, שהיוו עימות קומי לספי ריבלין בתשדירי הליכוד.
תשדירים אלו אוזכרו במערכון "מִגרש השדים", בו גילם פולי את עצמו.
חברי הגשש החיוור השתתפו גם בפרסומות לחברת משקאות קלים ולטוטו.
הפרסומות היו קומיות וחברי השלישייה גילמו בהן דמויות קומיות רבות.

ב-2007 הלך לעולמו ישראל פוליאקוב.
יום לאחר פטירתו הוצג ארונו בתיאטרון הקאמרי ונערך מופע לזכרו בו שרו שייקה
וגברי את השיר "פנס בודד" כאשר ביניהם ניצב מיקרופון ריק שסימל את מקומו החסר.
בעקבות פטירתו של פוליאקוב הודיע אסי דיין בטור אישי בידיעות אחרונות על דחיית
הוצאתו של סרט ההמשך שתוכנן ל"גבעת חלפון אינה עונה" ל"אחרית הימים", כדבריו.

המערכונים של הגששים הפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות והלשון. השפה ה"גששית"
הפכה להיות חלק מהשפה העברית המדוברת או מה שמכונה הסלנג הישראלי. היא תרמה
לשפה מושגים כמו: "ישראבלוף", "הצ'ופצ'יק של הקומקום", "זרבוביתי זרבוביתך...",
"מר חטף פתח", "בוטיק ספרים". ומטבעות לשון כגון: "דבר אוטוסטרדה",
"שאל בני ונען!", "היה מנוע?!", "דייג אוהב דגים?", "מה שבע? מה כמה?",
"למה? - מה?!", "חם בטבריה!", "טרם הספיקותי", "תכין לי איזה טורקי קטן",
"הבנת את זה מר ברוך?!", "מה תאמר על הבושה?!", "תהיה גבר, תשפיל את עצמך!"
ו"הלו, זה רדיו?". ודמויות כשל: "הסופר א.ב.ג.ד.ה.ו. מנחם", "מיקי בר קיקי",
"מנדל'ה מוכר ספרים בזול", "נחצ'ה", "נשרק'ה", "נצחיה", "רפי לירי"
"גברת מועלם" ועוד רבים אחרים, היו ומהווים עדיין חלק מנוף התרבות. התרומה של
הגשש לוויקיפדיה היא המושג "הכה את המומחה" שהפך למדור בפני עצמו. "שאל בני
ונענע" היה מדור אינטרנט פופולרי ששאב את שמו מן הביטוי הגששי "שאל בני ונען".

במלאת 13 שנה לגששים, נערך בטלוויזיה חידון בקיאות על הגשש,
בנוסח חידון התנ"ך. את החידון כתב, ערך והפיק יוסי פלג,
שהיה מנהלה האדמיניסטרטיבי של הלהקה 15 שנים (ושותפו של פשנל בתיאטרון העממי).

ב-1975 יצא לאור "ספר הזהב" של הגשש החיוור שהכיל את תמלילי 5
התוכניות הראשונות של הלהקה.

בשנת 2000 הוענק לחברי שלישיית הגשש החיוור פרס ישראל עבור תרומה לחברה.
בשנת 2005 יצא לאור ספר בעריכת גברי בנאי הקרוי "אז מה היה לנו שם?"
אשר מכיל ציטוטים רבים וקלאסיים ממערכונים, שירים וסרטים של השלישיה.

הצג מידע מקוצר >>