שולי רנד

אנעים זמירות: "עם צאת יום הכיפורים", סיפר הרבי מלובביץ', "התפזר הקהל לאור הלבנה לביתו, ובית הכנסת נשאר ריק. רק איש אחד התקשה להיפרד מקדושת היום. הוא נשען על אחד השולחנות, והתחיל לפזם בניגון געגועים מילים מתוך 'שיר הכבוד', הנודע בייחודיותו וקדושתו: 'אנעים זמירות, ושירים אארוג, כי אליך נפשי תערוג'. עיניו נעצמו ונפשו שרה באהבה, הוא ליטף את המילים העורגות, הכוספות אל על, עד ש... נפתחה הדלת וקרני שמש חדרו לבית הכנסת. לנגד עיניהם המשתאות של המשכימים לתפילת שחרית ניצב יהודי ששכח לאכול, שכח לישון ושכח להתאושש מצום יום הכיפורים". חוקי התורה ופרטי המצוות מצפינים את הציר הפנימי שלהם, שהוא אהבה טהורה. אהבה שקטה, אהבה מרגשת, אהבה כאש ואהבה כמים. תרי"ג המצוות הן תרי"ג נחלים של אהבה. גם אם לעיתים נדמה לנו, אנחנו לא באמת זרים. אנחנו מוזמנים לפתוח את הלב, ולהאזין בשקט לניגונו של הסוד המתחולל בקרבנו. "נפשי חמדה בצל ידך, לדעת כל רז סודך".

המשורר: לאחר שהלך לעולמו חנוך לבין, מגדולי המחזאים והמשוררים בארץ, אשר היה חבר קרוב של שולי, כתב שולי את השיר לזיכרו.הוסף על ידי user155007613451

אנעים זמירות: מסופר על עשיר שטייל בעיירה וראה אישה וילדים ממררים בבכי, העשיר ניגש ושאל כיצד הוא יוכל לעזור, ענו כי אביהם נלקח על ידי הפריץ. העשיר החליט למכור את כל נכסיו כדי לשחרר את אותו האיש, אך הוא נרצח כבר. בלילה נתגלה אל העשיר שהפך לחסר כל אותו האיש ואמר שכדי שיוכל להכנס לגן עדן הוא חייב להחזיר לו את החוב. העשיר ביקש לשמוע ניגון של יום כיפור של גן עדן. בצאת אותו יום כיפור התחיל העשיר לשיר ניגון, ובבוקר למחרת ראו אותו עדיין יושב בבית הכנסת שר אותו ניגון, אנעים זמירות

המשורר: שולי כתב את השיר לחנוך לוין ז"ל כתב לחנוך לוין, אחרי חזרות להצגה, ובדיאלוג המוסיקלי ביניהם.

עוקר הרים: ׳עוקר הרים׳ הוא עוד נסיון לברור בין העיקר לטפל בעולמנו השפל, ולענות ולו במקצת, ובדרך השלילה, על אותה שאלה עתיקה ועיקשת: למה באתי לכאן בכלל, בשביל זה? לא יכול להיות."