נעמי שמר

המידע נלקח מ - ויקיפדיה: לערך | לרשימת התורמים
נעמי הורוביץ שמר היא מלחינה, פזמונאית וזמרת ישראלית.
כלת פרס ישראל לזמר עברי. נחשבת לאחת מן הגדולות שבפזמונאי ישראל.

נעוריה ותחילת דרכה
נולדה בקבוצת כנרת ב-13 ביולי בשנת 1930 י"ז בתמוז תר"ץ,
להורים שהיו ממייסדי הקבוצה, רבקה ומאיר (יוסף) ספיר (ספירוב, מיוצאי וילנה שבליטא).
בעידודה של אמה החלה לנגן בפסנתר בגיל שש.
כשבגרה, למדה באקדמיה למוזיקה בתל אביב ובירושלים.
כששבה לאחר לימודיה לקבוצה, לימדה את ילדי המושבה ריתמיקה
וכך נוצרו שיריה הראשונים, כגון "הדואר בא היום" ו"אחינו הקטן".

בשנת 1953 התגייסה לצה"ל ושירתה בפיקוד הנח"ל.
לאחר שחרורה שיתפה פעולה עם המלחין יוחנן זראי במחזמר "חמש-חמש" שבו כתבה מלים ללחניו.
עם פזמוניה המוכרים יותר מן המחזמר נמנים "תרנגול בן-גבר", "רב האור והתכלת".

כשהזמין אותה חיים טופול לכתוב לתוכנית הראשונה של להקת "בצל ירוק",
החלה להלחין את מלותיה, כשהשיר הראשון במתכונת זו, "משירי זמר נודד" (הידוע בפי העם
כ"הדרך ארוכה היא ורבה") שנכתב בשנת 1957, זכה להצלחה רבתי ונחשב ללהיטה הראשון.
גם שירה "נועה", שהעידה כי כתבה אותו על עצמה, נכלל במופע זה.

שירים שכתבה בקצב מסחרר ללהקות הצבאיות זכו כמעט כולם להצלחה מיידית:
"חמסינים במשלט", "הכל בגלל מסמר קטן" (על פי שיר אנגלי נושן) ועוד רבים אחרים.
באותה תקופה כתבה לצמד הדודאים את "כיבוי אורות"
ו"שיירת הרוכבים", שאותו בחרה לפרסם תחת הפסבדונים "אליפז".
כמו כן כתבה את "העיר הלבנה" לסרט קצר על תל אביב.

בשנת 1960 כתבה את "בשדה תלתן" ללהקת פיקוד צפון ו"הופה היי" ללהקת פיקוד מרכז.
אחר כך חיברה ללהקת הנח"ל את "מחר", "מטריה בשניים" ועוד ובשנת 1963 כתבה את
"חורשת האקליפטוס" למחזמר "כיצד שוברים חמסין" שהועלה לציון יובל לקבוצת כנרת.
בשנת 1964 כתבה לתוכניתה הראשונה של שלישיית גשר הירקון
(אריק איינשטיין, בני אמדורסקי ויהורם גאון) את "אהבת פועלי הבניין", "סרנדה לך",
"איילת אהבים", ו"לילה בחוף אכזיב", ששולב גם בסרט "דליה והמלחים" שבו השתתפה השלישייה.
בשנת 1964 הלחינה שמר את "כנרת" ("שם הרי גולן") של רחל המשוררת.
מאוחר יותר שבה שמר והלחינה שירים נוספים של רחל כמו "ואולי",
"בגני" ("בגני נטעתיך") ו"זמר" ("לך ועליך").

בשנת 1954 נישאה לשחקן גדעון שמר, ובשנת 1956 נולדה בתם, ללי.
בתחילת שנות השישים נפרדה מבעלה ונסעה עם בתה לפריז.
שם כתבה שירים ששיקפו השפעות שנסונייריות בולטות כמו "העיר באפור",
וכתבה נוסח עברי לשירים צרפתיים כמו
"אילו ציפורים" (של ז'אן ברוסול), "שלגיה" (גי ביאר) ו"אין אהבות שמחות" (ז'ורז' ברסנס),
שאת חלקם הגדול ביצע יוסי בנאי. בשנת 1967, זמן מה לאחר שובה ארצה,
נישאה לעורך הדין מרדכי הורוביץ ובשנת 1969 נולד בנם, אריאל הורוביץ, מלחין ומבצע בזכות עצמו.

ירושלים של זהב
 ערך מורחב – ירושלים של זהב 

אחד מרגעי השיא בקריירה המוזיקלית של שמר היה בשנת 1967, כאשר כתבה את השיר "ירושלים של זהב".
השיר נולד כאשר החליט טדי קולק, ראש עיריית ירושלים,
להזמין שיר מיוחד על ירושלים לכבוד פסטיבל הזמר שנערך אותה שנה בבנייני האומה.
השיר זכה להצלחה רבתי בפסטיבל, וזכורה שירת הקהל ברטט את השיר.
לביצוע השיר נבחרה זמרת צעירה ואלמונית בשם שולי נתן,
ששמר בחרה בה, בעצת ביתה הללי, משום שקולה הצלול מצא חן בעיניה.

שלושה שבועות לאחר הופעת הבכורה של השיר בפסטיבל,
פרצה מלחמת ששת הימים, שבעקבותיה אוחדה ירושלים בשלטון ישראל.
שמר הוסיפה לשיר בית חדש בו הנגידה את המצב לפני ואחרי המלחמה.
לעומת "איכה יבשו בורות המים" ו"ואין פוקד את הר הבית"
הכריז הבית החדש "חזרנו אל בורות המים" ו"שופר קורא בהר הבית".
בחודשים שאחרי המלחמה ובשנים שבין המלחמות קנה לו השיר
שם והפך למעין המנון-משנה, שהיו אף שקראו להפכו להמנון הלאומי החדש.

מאז "ירושלים של זהב" הפכה שמר בעיני רבים - אף כי לא בעיני עצמה -
ל"פזמונאית לאומית" האמונה על שיקוף הלכי הרוח בישראל וניסוחם בפזמוניה.

במאי 2005 פרסם עיתון הארץ כי שמר הודתה במכתב לגיל אלדמע,
כי שמעה שיר עם באסקי ישן והושפעה ממנו, באופן לא מודע, בכתיבת הלחן ל"ירושלים של זהב".
בימי חייה הכחישה שמר את הטענות על פלגיאט.
על מידת השפעתו של השיר תעיד העובדה כי "הארץ" בחר לפרסם ידיעה זו ככותרת ראשית.
שמר תיארה את חדירת הלחן הבאסקי לשיר כ"תאונה מצערת"
ואמרה שגרמה לה עוגמת נפש כה רבה, עד שאפשר שהביאה למחלתה.

חוקר הזמר העברי, אליהו הכהן, אינו רואה כל בעיה של פלגיאט בלחן של "ירושלים של זהב",
אלא רק השפעה המקובלת בשירה, ועל תגובתה של שמר אמר:

לדעתי נעמי מייחסת להשפעה של השיר הבאסקי משקל גדול מדי ביצירה שלה,
וכנראה זה העיק עליה כל השנים, וכשהייתה כבר במצב של שכיב מרע אמרה לעצמה: "אדברה וירווח לי."  
 
ממלחמת ששת הימים ועד מלחמת יום הכיפורים
בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים המשיכה שמר לכתוב פזמונים וביניהם "שנינו מאותו הכפר",
"בהאחזות הנח"ל בסיני", "לשיר זה כמו להיות ירדן", "שבחי מעוז" ו"בארץ להד"ם".

בשנת 1972 יצאה "חבורת בימות" בערב משירי שמר, שכלל את המיטב שבשיריה בתקופה שאחרי מלחמת ששת הימים.
נוסף לשירים המוכרים כלל הערך גם שירים שחשפו פן מוכר פחות של שמר, עם שירים כמו "מר נרקיס"
העוסק ברווק כרוני, "שיר ערש למקרים מיוחדים" שהוא שיר ערש לבתם של הורים גרושים,
"אנשים יפים" העוסק במיופיפי החברה הגבוהה, ו"המכשפות" על עיתונות רכילאית.
בערב נכללו גם השירים "ארבעים" ("יצאתי תמיד עם יותר צעירים... ולבשתי ביקיני אחרי גיל עשרים")
ו"אני מגדלת בעל" ("וכשאומר שאני גידלתי בעל, הם ישלחו אותי ישר לגן עדן").
שמר נמנעה מלכלול את שני האחרונים בלקטי הפזמונים הרבים שהוציאה במהלך השנים.

זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים כתבה שמר את "לו יהי".
במקור נכתב השיר כנוסח עברי לשירם של הביטלס "Let it be"
(ניתן לראות זאת בפזמון "לו יהי לו יהי / אנא לו יהי / כל שנבקש לו יהי"),
אך כשהציגה את השיר לזמרת חוה אלברשטיין, אמר לה בעלה, מרדכי הורביץ, שחזר אז משירות מילואים,
"אני לא אתן לך לבזבז את השיר על מנגינה של זרים, זו מלחמה יהודית ותכתבי לה מנגינה יהודית".
נעמי שמר הצמידה לחן חדש למלים והשיר הפך לאחד מסמלי המלחמה, במיוחד בביצועה של שלישיית הגשש החיוור וכן
בביצועה של חוה אלברשטיין, אשר הוציאה אלבום בו היה השיר שיר הנושא.
מלבד זאת זכה השיר לעוד ביצועים רבים.

מאמצע שנות השבעים עד שנות השמונים
בשנות השבעים שמר הלחינה שירי משוררים רבים כמו נתן אלתרמן
(פגישה לאין קץ, ספני שלמה המלך, על אם הדרך,האם השלישית), שאול טשרניחובסקי (הוי ארצי מולדתי,
בעלייתי שם יפתי, אומרים ישנה ארץ), חיים נחמן ביאליק (קומי צאי), אברהם שלונסקי (בתכול השמיים) ועוד.
היא תרגמה משיריו של איציק מאנגער (על הדרך עץ עומד),
וביססה שירים הנשענים על כתבים מהמקורות (שירת העשבים על פי רבי נחמן מברסלב, עקדת יצחק מתוך ספר בראשית).

בשנת 1974 הוציאה שמר גם אלבום מיוחד של שירי ילדים,
שגם הוא הניב מספר להיטים גדולים כמו "אלף בית" ו"שלומית בונה סוכה".
רוב שירי התקליט בוצעו לראשונה במופע לילדים שהעלתה שמר יחד עם עודד תאומי.

בשנת 1976 כתבה שמר את השירים למחזה מסעות בנימין השלישי.
כמה מהשירים זכו לפופלריות רבה, ביניהם 'פירות חמישה עשר' ('שלג על עירי'),
'סימן שעוד לא הגענו' ו'שירת העשבים'.

בשנת 1977 הקליט יהורם גאון את שירה "עוד לא אהבתי די", שהפך ללהיט גדול באותה שנה.
נעמי שמר סיפרה בראיון עיתונאי שאת השיר כתבה כשחלתה וחשבה שכבר לא תקום ממיטתה,
וכתגובה מתמרדת חרזה: "כי יש המון דברים שרציתי לעשות..."
בשנת 1981 הוציאה את אלבומה "על הדבש ועל העוקץ" שהיה לרב מכר וכלל את השירים
"אנשים טובים", "על כל אלה" ו"אומרים ישנה ארץ".

בשנת 1983 קיבלה שמר את פרס ישראל לזמר עברי. ועדת השופטים כתבה:
"פרס ישראל לזמר עברי מוענק לנעמי שמר על שיריה, אשר מטבעם מזדמרים בפי כל בזכות איכותם השירית והמוזיקלית,
בזכות המיזוג המופלא בין המילה והלחן ובזכות הביטוי הניתן בהם לרחשי לב של העם".
מלבד זאת הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית וממכון ויצמן ותואר אזרח כבוד של תל אביב.

בשיריה מסוף שנות השבעים ואילך ניכרת נוכחות הולכת וגוברת של תכנים יהודיים ומסורתיים.
אלו היו קיימים גם בשירים מוקדמים יותר, כמו "שירו של אבא" ("יבנה המקדש")
ו"לא אמות כי אחיה", אך הפכו מודגשים יותר ויותר בשירים כמו "שירת העשבים", או "אל בורות המים".
לצדם, בלטו בתקופה זו שירים אלגיים (כמו "בכל שנה בסתיו, גיורא") ושירי-המנון בנוסח "עוד לא אהבתי די".

בין אמצע שנות השבעים לאמצע שנות השמונים הלך וגבר הניכור
בין הימין הישראלי ושמאל הישראלי, על רקע מלחמת יום הכיפורים,
המהפך של 1977, הסכם השלום עם מצרים שכלל את פינוי סיני, מלחמת לבנון ופרוץ האינתיפאדה.
שיריה של שמר, נותרו פופולריים במשך רוב התקופה הזו,
למרות שרבים מהם, הישנים והחדשים, נשאו את "טעם הציונות הישנה"
(כמו "בהאחזות הנח"ל בסיני", "ירושלים של זהב") והחלו להתדמות לתפיסת עולמו של הימין.
באמצע שנות השמונים הציבור החל לזהות אותה עם הימין (ראו סעיף זיהויה הפוליטי),
הילת הממלכתיות הוסרה ממנה, שיריה הפסיקו לזכות בהשמעות תדירות בכלי התקשורת והפופולריות שלה צנחה.
מתקופה זו והלך, הצלחותיה המסחריות של שמר היו נדירות ונקודתיות.

בשנת 1985 יצא האלבום "אדמה" של עופרה חזה.
האלבום, שבמקור תוכנן לכלול שירים שכולם פרי שיתוף פעולה בין חזה ושמר,
כלל לבסוף רק שיר אחד של שמר - "התחדשות". שאר השירים היו של יוצרים ותיקים אחרים.

בשנת 1987 הקליט משה בקר את האלבום "חפצים אישיים", שהורכב כולו משיריה.
כמה משירי האלבום, כמו "גג" ו"תות" זכו להשמעות רבות בתחנות הרדיו השנות,
אך מכירת האלבום נכשלה באופן יחסי.
שמר נטתה לייחס את כשלונו לזיהויה עם הימין הפוליטי בישראל,
אך ייתכן שלכשלון תרמה גם מידה של מאומצות בלחנים וביצועיו התיאטרליים יתר על המידה של בקר.
בשנת 1988 כתבה את השיר "אור" לשושנה דמארי.
השיר זכה להצלחה עצומה, תרם להחזרת דמארי לאור הזרקורים והפך לריקוד עם פופולרי.

מאמצע שנות התשעים ואילך
בתקופה זו, הצלחותיה המסחריות של שמר היו נדירות ונקודתיות.
אחת הבולטות בהן הייתה השיר "הכל פתוח" ("ראיתי ת'כנרת צוהלת בטורקיז...")
שנכתב לכבודה של הכנרת, בעונת 1992/3, כאשר סכר דגניה נפתח לרווחה.
השיר הפך ללהיט מיידי, ובמיוחד לאחר ביצועו הים-תיכוני בפיהם של לאה לופטין ועופר לוי.
ב-1993 היא השתתפה לצד מיקי קם, משה בקר,
חיים צינוביץ ורינת גבאי בקלטת הווידאו לילדים "אצלנו בפסנתר", שהתבססה על שיריה.

לכבוד תוכנית של ערוץ 1 ששודרה באוקטובר 1993 כמחווה לזמר בני אמדורסקי, כתבה את השיר "אני גיטרה".
תוכנית זו צולמה כשהזמר התמודד עם מחלת הסרטן,
ממנה לא החלים ופניו כבר לא היו כתמול-שלשום, אף כי השתדל להפגין הופעה מאוששת.
זכור במיוחד הביצוע המרגש של השיר, המסתיים במילים:
"אני אומר תודה". לצופי התוכנית זכורות פניה של נעמי שמר,
שאמדורסקי מודה לה מכל הלב על השיר, פנים המנסות בלא הצלחה להסתיר את סערת רגשותיה.

ב-1995, בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין, תירגמה נעמי שמר את השיר "הו רב חובל" -
שירו של המשורר האמריקאי הדגול וולט ויטמן "Oh Captain, My Captain"
אשר נכתב לאחר הירצחו של אברהם לינקולן, ולזכרו, מאה ושלושים שנה לפני כן.
נעמי שמר חשה שהמילים מתאימות לבטא את כאבה וכאב העם גם כיום.
היא תרגמה את השיר לעברית, הלחינה אותו, והוא בוצע לראשונה בפי הזמרת מיטל טרבלסי ביום השנה לרצח רבין.

שמר לא הסתפקה בכתיבה והלחנה, ולכל אורך הקריירה שלה הופיעה גם כזמרת.
אף שקולה היה רחוק משלמות וביצועיה היו לרוב טובים פחות משל רוב מבצעיה,
היה חשוב לשמר להימצא במגע עם קהלה ולזכות באהבתו.
משנת 2000 ועד פטירתה, הופיעה במופע משיריה "אלף שירים ושיר",
בעיבודיו, נגינתו וניהולו המוזיקלי של רמי הראל.
את המופע הנחה יחד איתה היוזם-עורך ומלווה דודו אלהרר, ובו גם שרה וניגנה רונית רולנד.
למופע זה כתבה את השירים "המעיל", "פלוגת יסמין", ועוד.

זמן קצר לפני פטירתה פנתה שמר אל המבצעת דורית ראובני ובישרה לה כי בידה שיר חדש שנקרא "אילן"
לזכרו של אילן רמון דורית ראובני הספיקה להיפגש עימה ואף שיכנעה את שמר לנסות ולנגן את השיר
למרות היותה חולה מאוד. שמר נענתה וראובני הקליטה את הביצוע לשירה האחרון של שמר,
ובוצע בביצוע בכורה במופע המחווה לשמר בשלושים לפטירתה בפארק הירקון.

לאחר פטירתה יצאו מספר שירים "חדשים" של שמר. אריאל זילבר הקליט את "הכריש" לאלבומו "אנבל"
ורוחמה רז הקליטה את השיר "ערבי נחל" שיר עממי אנגלי ששמר תרגמה את מילותיו לפני כשש שנים
(הפרברים הקליטו אותו לראשונה לאלבומם 'מוזיקה') ורז הקליטה אותו לאלבומה 'פיסת שמיים'.

פטירתה
שמר חלתה במחלת הסרטן לקראת סוף שנות השבעים ואיבדה הרבה ממשקלה, מה שעורר אצל רבים חשש לחייה.
בסופו של דבר, התגברה שמר על המחלה,
אך זו חזרה לאחר עשרים שנה, והפעם הביאה למותה בליל 26 ביוני 2004, הוא חודש תמוז.
באופן אירוני, שנים לפני מותה כתבה שמר את השיר "עצוב למות באמצע התמוז", לפני ניתוח שהייתה צריכה לעבור:
עצוב למות באמצע התמוז 
אבל באמצע התמוז אמות
אל בוסתני הפרי שנתייתמו 
הידד אחר הידד נפול ייפול 
ועל קיצך ועל קצירך ועל הכל 
נעמי שמר נפטרה ב-ז' בתמוז תשס"ד, 26 ביוני 2004 ממחלת הסרטן.
בנוסף לבעלה ולשני ילדייה הותירה מאחורה ארבעה נכדים.

נעמי שמר נטמנה בבית הקברות של כנרת, הסמוך לקבוצת כנרת בה נולדה, לצד הוריה, מאיר ורבקה ספיר.
על פי בקשתה, שר המוזיקאי דודו אלהרר על קברה ארבעה שירים:
"כנרת" ("שם הרי גולן", של רחל המשוררת), "חורשת האקליפטוס", "לשיר זה כמו להיות ירדן" ו"נועה".

אחרי מותה הפכו קברה של נעמי שמר והבית בו גרה לאתר עליה לרגל עבור
ישראלים שרצו לחלוק כבוד אחרון לאשה שגילמה בשיריה ופזמוניה את "ארץ ישראל היפה".

בשנת 2007 נקראו שני בתי ספר יסודיים על שמה:
האחד בשכונת תל ברוך צפון בתל אביב, והשני בשכונת מכנס בצפון נתניה.
גם בשכונת אם המושבות בפתח תקווה קיים בית ספר על שמה.

סגנונה ומסריה
יש הרואים בשיר "ואלס להגנת הצומח" התרסה נגד הטרדות מיניות של נשים.

זיהויה הפוליטי
שמר זוהתה במהלך השנים עם עמדות המקורבות לימין הפוליטי ול"גוש אמונים",
במיוחד אחרי נישואיה למרדכי הורוביץ, שעמדותיו שייכות לצד הימני של המפה הפוליטית.

היו שמתחו ביקורת על "ירושלים של זהב" בגלל 'היעדרם'
של הערבים שישבו בירושלים המזרחית מן השיר ("כיכר השוק ריקה", "אין יורד אל ים המלח").
שמר הגיבה על כך לימים: "זה מעורר בי זעם נורא, הטיעון הזה.
זה כאילו בן אדם מתגעגע לאהובתו והוא בא אל הפסיכיאטר שלו,
עמוס עוז, ואז הפסיכיאטר אומר לו 'אל תדאג, היא לא לבד במיטה'... עולם שהוא ריק מיהודים,
הוא בשבילי כוכב מת וארץ ישראל שהיא ריקה מיהודים היא בשבילי שוממת וריקה".

באמצע שנות השבעים החלה להזדהות עם אנשי "גוש אמונים".
שירים שחיברה אז, כמו "פרנואיד" ו"איש מוזר", עוררו סערה ציבורית.
ב"שיר הכריש", למשל, מתארת שמר מפגש בין כריש לבין סרדין הרוצה לכרות עמו שלום בכל מחיר.
בסופו של דבר, מכריז הסרדין ("דיפלומט מזהיר") כי "תמורת שלום גדול-גדול,
אני מוכן לתת הכל." והכריש "אמר שלום - חשף שיניו - והסרדין טרוף טורף".

בתקופה שבה התנהל המאבק נגד הנסיגה מסיני
הביעה תמיכה במתיישבי חבל ימית, ושירה "על כל אלה", שידוע בשורה שלו "אל נא תעקור נטוע"
הפך לאחד מסמליהם, אף שנכתב במקור כשיר עידוד פרטי לאחותה רותי לאחר שהתאלמנה.
שיר זה עדיין נחשב כ"המנון בלתי רשמי" של אנשי ימין,
שאימצו אותו במהלך ההתנגדות לתוכנית ההתנתקות ב-2005.

בשנותיה המאוחרות העדיפה שמר להימנע מהזדהות גלויה עם עמדה פוליטית מסוימת,
ובין השאר הביעה חשש שעמדות המזוהות עם הימין פוגעות בקריירה המוזיקלית שלה.
עם זאת, באחד מראיונותיה האחרונים ציטטה את בעלה,
מרדכי הורוביץ, שכתב כי "הערבים אוהבים את הרצח שלהם חם ומהביל,
ואם אי פעם יהיה להם חופש להגשים את עצמם, אנחנו נתגעגע לגזים הטובים והסטריליים של הגרמנים".
דברים אלו זכו לתגובה נסערת מצד מתנגדיה,
והעיתונאי נחום ברנע אף ביקש מקוראיו לעבור לצד השני של המדרכה כשהם פוגשים בה.

יצירותיה

ספרים
נעמי שמר - כל השירים (1967) 
הספר השני של נעמי שמר (1975) 
נעמי שמר - ספר גימל (1982) 
נעמי שמר - ספר ארבע (1995) 
נעמי שמר - על קצה המזלג 
נעמי שמר - סימני דרך 

לקריאה נוספת
מבחר מאמרים על יצירתה:

על שירתה של נעמי שמר, לשוננו לעם, תשס"ז 
טליה הורביץ, "מסע בעקבות נעמי שמר והתנ"ך", שאנן, י', תשס"ה-2005. 
דן מירון, "זמירות מארץ להד"ם : מקומה של נעמי שמר בחיינו", איגרא, 1, 1987. 
שולה איתן, "'וזה שלא ידע לשאול', הערות לשיר 'ארבעה אחים' לנעמי שמר", ספרות ילדים, תשמ"ג -1983. 
דן אלמגור, "איך נולד השיר 'ירושלים של זהב'", הדאר, 75, ז',תשנ"ו-1996. 
נתן גרינבוים, "'ירושלים של זהב' כשיר-קודש", מים מדליו, תשנ'ג 1993.

הצג מידע מקוצר >>