יהונתן גפן

המידע נלקח מ - ויקיפדיה: לערך | לרשימת התורמים
יהונתן גפן הוא אמן ואיש תשורת ישראלי.
כאמן, גפן הוא מחזאי, סופר, פזמונאי, ומתרגם שמופיע עם החומר שלו.
כאיש תקשורת הוא עיתונאי מדווח, פובליציסט וסאטיריקן.

גפן נולד והתחנך במושב נהלל.
עם הגיעו לגיל גיוס התגייס לצה"ל כחייל בחטיבת הצנחנים.
לאחר מעבר קורס קצינים שירת בחטיבת גולני כקצין שיתוף ארטילריה והשתחרר בדרגת סגן.
כחייל בן 19 הוציא את ספר הפזמונים
הראשון שלו - שירים שענת אוהבת במיוחד, שהוקדש לאחותו בת הארבע.

במהלך שירותו מתה אימו אביבה, אחותו של משה דיין, מנטילת מנת יתר של תרופה.
בספרו "אשה יקרה" מגלה יהונתן שלדעתו מדובר בהתאבדות.
עם שחרורו בשנת 1969 עבר לתל אביב ופרסם
כמה שירים על פי עצת משורר נערץ עליו - נתן אלתרמן.

גפן הרבה לשבת בכסית שם התחכך בבוהמה הישראלית
והיה קרוב לחבורת לול המוערכת, אך לא הצליח להשתלב בה. ב-1970 נסע ללונדון ללימודים.
במהלך לימודיו שם קיבל את הידיעה על התאבדותה של אחותו נורית.
עם חזרתו לארץ ב-1972 התיישב בתל אביב
וקיבל טור שבועי בעיתון "מעריב" בו הוא כותב עד היום.

בשנת 1974, לאחר התייעצות עם הזמר אריק איינשטיין,
העלה יחד עם דני ליטני מופע ראשון בשם "זה הכול בינתיים, בינתיים זה הכל",
שזכה להצלחה גדולה מאוד. היה זה הראשון מבין מספר רב של מופעים שהעלה,
המתאפיינים בשירים אשר חלקם מקוריים שלו וחלקם מתורגמים ובקטעי
סטנד אפ המושפעים מלני ברוס ומשופעים בחצים סרקסטיים כלפי הממסד, הצבא וכל השאר.
סימני ההיכר שלו הם בין השאר שנינותו וסגנונו הייחודי - ספק שירה ספק דקלום.

גפן כתב מאות שירים ופזמונים מוכרים למבוגרים ולילדים.
כמו כן כתב מספר ספרי פרוזה ומחזות תיאטרון שזכו להצלחה סבירה.
בין היתר כתב את המחזה "נומה עמק" על התנפצות אידיליית ההתיישבות העובדת.
בשנת 2007 ראה אור ספרו האחרון "רומן אמריקאי".

הוא שהה מספר שנים בלונדון ובניו יורק.

גפן התחתן פעמיים: עם נורית מקובר, ממנה נולדו לו שני ילדים שירה גפן
ואביב גפן ועם אווה חדד, שילדה לו את נטאשה גפן.

יהונתן גפן נדחף לתחום השירה מגיל צעיר על ידי אמו אביבה.
כמשורר פעל גפן בשני תחומים, כמשורר לילדים וכמשורר למבוגרים:

כמשורר ילדים. כבר בגיל 19 כתב גפן את "שירים שענת אוהבת במיוחד" שהחלו
כמכתבים מחורזים לאחותו ענת בת ה-4 וכונסו לאחר מכן לספר ילדים מצליח.
את רוב שירי הילדים הוא כתב לילדיו הפרטיים, אביב, שירה ונטאשה.
הם מתאפיינים בנימה אישית ובנגיעות בנושאים כואבים. ספר שירי הילדים המוכר
והמצליח ביותר שלו הוא הכבש השישה עשר. השירים בספר זה הולחנו ב-1978
על ידי יוני רכטר לאלבום באותו שם שנחשב כפורץ דרך בתחום שירי
הילדים וגם אחד האלבומים הישראליים הנמכרים ביותר בתולדות הזמר העברי.
מוזיקאים נוספים שהלחינו שירים באלבום היו דויד ברוזה, יצחק קלפטר,
עדה נוסטוביץ' ושפי ישי. בין השירים שנכנסו לקלאסיקה היו "איך שיר נולד",
"אני אוהב", "הילדה הכי יפה בגן" ו"גן סגור" והסיפור "האיש הירוק". 
כמשורר למבוגרים עוסק גפן בעיקר בנושאי בדידות,
זוגיות וביקורת סאטירית על מצב החברה והמדינה.
שיריו ידועים בשנינותם ובדימויים מקוריים. חלק מהשירים שפרסם בספריו הולחנו.
כמו כן כתב פזמונים רבים, בהם פזמונים לתוכניות הבידור והסאטירה שכתב והעלה. 
שיריו של גפן בוצעו על ידי אריק איינשטיין ("כשאת בוכה את לא יפה"),
יהודית רביץ ("הילדה הכי יפה בגן" מ"הכבש ה-16"), גידי גוב
("גן סגור" מהכבש ה-16), יהודה פוליקר ("פחות אבל כואב"), דייוויד ברוזה
("יהיה טוב"), רמי קלינשטיין ("קר שם בחוץ"), מתי כספי ("מקום לדאגה"),
יצחק קלפטר ("האהבה שלי היא לא האהבה שלו"), שם טוב לוי ("הנסיך הקטן",
"יכול להיות שזה נגמר"), מיקי גבריאלוב ("זה היה סיפור של חורף") חנן יובל
("אתם זוכרים את השירים", "שיר אהבה פוליטי") מירי אלוני ("הבלדה על חדוה ושלומיק",
"להיות לבד", שירי הפסקול המצליח של התוכנית "חדוה ושלומיק") ועוד זמרים רבים. 
אחד הצדדים שהיו, עד השנים האחרונות, מוכרים פחות אצל יהונתן גפן הוא עיסוקו כסופר.
ספריו עוסקים לרוב בהתבוננות בחייו ובחיי הסובבים אותו בנסיון להבין את מניעיהם,
דרכיהם ומטרותיהם בקטע זמן מוגבל כדי להעניק לרצף האירועים משמעות כלשהי.
ספרו המוכר ביותר הוא אישה יקרה שבו ניסה להבין מדוע התאבדה אמו.
יש שטענו כי הספר "צהוב" מאחר שהוא מתחשבן בו עם דמויות מחייו, כמו דודו משה דיין.

בספרו רב המכר חומר טוב, התחשבן באופן נוקב ואכזרי עם עצמו בצעירותו, עם רעיו
לחבורת לול ובייחוד עם אורי זוהר. המבקר מנחם בן, טען ל"מנגנון מובנה של אי דיוק"
בכתיבתו של גפן, אך תיאר את קריאת ספרו כ"תענוג". לעומתו, אמיר בן-דוד
גיטריסט להקת "אבטיפוס" ועורך המגזין "טיים אאוט", מצא את הספר יומרני, רדוד ושקרי.

יהונתן גפן עוסק גם בכתיבה עיתונאית. גפן הוא בעל
מדור פובליציסטי קבוע במוסף "סופשבוע" של העיתון מעריב, בו הוא כותב בהומור על
אירועים אקטואליים שקרו באותו שבוע לצד הגיגים אחרים, חלקם על חייו האישיים.

גפן היה אחד מקבוצת עיתונאים (שכללה מלבדו את אורי דן,
ישעיהו בן פורת, איתן הבר, חזי כרמל, אלי לנדאו ואלי תבור),
שפירסמו בשנת 1973 את הספר "המחדל", שהיה הספר הראשון שנתפרסם מיד לאחר מלחמת
יום הכיפורים בה היה מגויס לחטיבה 55 ובו ביקורת על מחדליה ותיאור עז משדות הקרב,
על החללים, הנפגעים ואבדן הציוד שהיו בהם. הספר עורר בזמנו הד רב בדעת הקהל.

גפן מזוהה עם השמאל הרדיקלי וממקד דחופות ביקורת על דבריו.
גפן מעיד על עצמו שהוא מקבל מכתבי נאצה רבים .

יהונתן גפן העלה כעשרה מופעי בידור וסאטירה שרצו בכל הארץ וזכו להצלחה רבה.
ההופעות כללו מערכונים שלו, תרגומי שירים מאנגלית והופעות אורח של זמרים.
מרבית ההופעות הונצחו באלבומים.

יהונתן גפן תרגם יצירות רבות. בין תרגומיו הבולטים אפשר למצוא את "המיזנטרופ"
של מולייר ושירים בחלקו השני של חתולשלאפאחד (חלקם משפת המקור וחלקם מאנגלית).

פרויקט התרגום הבולט שלו הוא אוסף שירים ספרדיים אשר תרגם
לעברית ודייוויד ברוזה הוציא אותם בתקליט "האשה שאיתי" (1983),
שנחשב לאחד התקליטים המצליחים בישראל. בין להיטי האלבום היו "האשה שאיתי" ו"סיגליות".

גפן גם תרגם את השיר "טמבל" ("דורצ'ינה") של ולדימיר ויסוצקי מרוסית.
תרגומו הושר על ידי ארקדי דוכין.

רשימת ספריו:

ספרי שירים:
מקום לדאגה 
כמה מילים 
התפרדויות 
פחות אבל כואב 
חתולשלאפאחד 
בעיקר שירי אהבה 
רוק בבית הסוהר 
שירים 85-90 
אתם זוכרים את השירים (אוסף פזמונים) 

ספרי פרוזה:
שיני חלב 
כורסת השיש 
אישה יקרה 
חומר טוב 
בקשר לשושנים 
אלרגיה 
יונתן הקטן 
רומן אמריקאי 

ספרי ילדים:
שירים שענת אוהבת במיוחד 
הכבש השישה עשר 
הדרקון הלא נכון 
הכוכבים הם הילדים של הירח 
שירים שיהונתן אוהב במיוחד 
שירים לנטאשה 
אלרגיה 
יום שענת אוהבת במיוחד 
סיפורים שענת אוהבת במיוחד
ילד הכרובית
ספר שלם על חתול אחד
איך שיר נולד

ספרי מאמרים:
הצד הרביעי של המטבע
קטעים
כל יום שישי
רחוק מהעץ (רשימות מניו יורק)
עלייתו ונפילתו של הy

ספרי הופעות:
על הקרשים 
על הקרשים-סיבוב שני

הצג מידע מקוצר >>