רונה קינן היא זמרת, נגנית ומלחינה ישראלית. נולדה ביפו, בתם של הסופר והעיתונאי עמוס קינן וחוקרת הקולנוע והסופרת נורית גרץ. גדלה וחיה בתל אביב. הופעתה הראשונה מול קהל גדול הייתה בשנת 1997, כשהשתתפה במופע שיצר ערן צור לפסטיבל "נקסט": אתה חברה שלי – שירי יונה וולך המולחנים. במופע הוקלטו מבחר משיריה של וולך, חלקם בלחנים מוכרים (בין היתר מהתקליט בציר טוב של אילן וירצברג ושמעון גלבץ) אך רוב הלחנים נכתבו על ידי צור ושותפיו למופע. קינן הלחינה למופע את שיריה של וולך "ההכרה שלי נמוגה" ו"קסיוס", שרה (סולו בשירים אחדים וקולות רקע באחרים) וניגנה בגיטרה חשמלית ובגיטרה אקוסטית. לאחר הצלחת המופע, יצא המופע כאלבום. בנובמבר 1997 השתתפה קינן במופע לזכרה של ענבל פרלמוטר ושרה עם יפעת נץ, יעל כהן, דנה ברגר ואסי לוי את שירה של להקת המכשפות "עד העונג הבא". משנת 1998,...
רונה קינן היא זמרת, נגנית ומלחינה ישראלית. נולדה ביפו, בתם של הסופר והעיתונאי עמוס קינן וחוקרת הקולנוע והסופרת נורית גרץ. גדלה וחיה בתל אביב. הופעתה הראשונה מול קהל גדול הייתה בשנת 1997, כשהשתתפה במופע שיצר ערן צור לפסטיבל "נקסט": אתה חברה שלי – שירי יונה וולך המולחנים. במופע הוקלטו מבחר משיריה של וולך, חלקם בלחנים מוכרים (בין היתר מהתקליט בציר טוב של אילן וירצברג ושמעון גלבץ) אך רוב הלחנים נכתבו על ידי צור ושותפיו למופע. קינן הלחינה למופע את שיריה של וולך "ההכרה שלי נמוגה" ו"קסיוס", שרה (סולו בשירים אחדים וקולות רקע באחרים) וניגנה בגיטרה חשמלית ובגיטרה אקוסטית. לאחר הצלחת המופע, יצא המופע כאלבום. בנובמבר 1997 השתתפה קינן במופע לזכרה של ענבל פרלמוטר ושרה עם יפעת נץ, יעל כהן, דנה ברגר ואסי לוי את שירה של להקת המכשפות "עד העונג הבא". משנת 1998, הופיעה יחד עם טל גורדון בגרסאות עדינות לשיריה של גורדון. המופע, שתוכנן בתחילה להיות חד-פעמי הצליח מאוד והפך לסיבוב הופעות בן שנתיים והוחלט אף להקליטו ולהפיץ אותו באלבום, אשר יצא בשנת 1999 - "רציתי שזה לא ייגמר". המופע והאלבום כללו את מיטב להיטיה של גורדון בגרסאות אקוסטיות וגם ארבעה שירים חדשים. בשנת 2000 השתתפה קינן בשירת קולות באלבומו של ערן צור "תכלית בתחתית". בשנת 2001 החלה בסיבוב הופעות משלה והפיצה EP ובו ארבעה משיריה: "Train", "Tips", "אהבה שקופה" ו-"Earthquake". בספטמבר 2001 יצא EP לפוליאנה פרנק עם שיר בשם "החופש". בתקליטון נכללה גרסת הופעה חיה לשיר "Strange Fruit" בהשתתפות שבי עוזיאל בבס ורונה קינן בגיטרה ושירה. בשנת 2003 חזרה קינן להופיע, לקראת אלבום הסולו הרשמי הראשון שלה, "לנשום בספירה לאחור". את צאת האלבום, בהפקתו של יזהר אשדות, הקדימו הסינגלים "אהבה שקופה", "מבול" ו"לחיות נכון". לנשום בספירה לאחור יצא במאי 2004, אחרי עבודה של כחמש שנים, והוא כולל שירים בעברית ובאנגלית. בשנת 2005 הופיעה בתוכנית הטלוויזיה "מפגשיר" וביצעה בדואט עם גידי גוב את השיר "הריקוד המוזר של הלב", אותו כתבה והלחינה בעצמה. לאחר צאת האלבום יצאה קינן לסיבוב הופעות אקוסטי בכל רחבי הארץ, אשר כלל אותה ואת נגן הגיטרה ערן וייץ. בשנים אלו עבדה על אלבומה השני, "עיניים זרות", שיצא בפברואר 2007. הסינגל הראשון מתוך האלבום השני היה שיר הנושא, "עיניים זרות", איתו התחרתה בפסטיבל השירים של ישראל. אחריו יצאו לתחנות הרדיו הסינגלים "הפעם האחרונה", "בתוך אגם קפוא" ו"נס". באותה שנה, במלאת ארבעים שנה לאלבומם של להקת החלונות הגבוהים, חידשה קינן את שירה של הלהקה "אהבה ראשונה", אותו כתב אביה עמוס קינן. שנה לאחר מכן יצא חידושה לשירה של גלי עטרי "סוף העונה", כחלק מפרויקט "עבודה עברית". בשנת 2007 הצטלמה קינן לקטלוג הקיץ של רשת האופנה קום איל פו. קינן היא אמנית נבחרת של הקרן למצוינות בתרבות.
רשימת אלבומים
|
|||
---|---|---|---|
|
|
||
|