נורית גלרון

המידע נלקח מ - ויקיפדיה: לערך | לרשימת התורמים
נורית גלרון (קלימבורד), זמרת ישראלית.

תחילת הדרך
את הקריירה המקצועית שלה החלה נורית קלימבורד בשנות השבעים המוקדמות,
בעת שירותה בצבא, כששירתה בצוות הווי גולני.
לאחר שיחרורה מהצבא היא החלה להופיע במועדונים קטנים.
אמרגנה של הזמרת עליזה עזיקרי, איתה הופיעה גלרון כזמרת חימום, החליף את שם משפחתה, קלימבורד,
בשם הבמה "גיל-רון", שמאוחר יותר התגלגל ל"גלרון", ומאז היא נושאת שם זה.
בשנת 1973 החלה גלרון להופיע בשיתוף עם המלחינה יעל גרמן.
בשנת 1976 השתתפה גלרון באלבום שהוקדש לשיריה של לאה גולדברג עם השיר "אולי מחר", בלחן של יעל גרמן.
באותה השנה השתתפה גלרון בתוכנית רדיו בגלי צה"ל שהוקדשה לגילוי
כשרונות צעירים, לצידם של יהודית רביץ ואורי רווח,
עם דובי לנץ, הופעה שקידמה את הקריירה המקצועית שלה.

אלבום הבכורה שלה, שנקרא בפשטות "נורית גלרון" (וזכה ברבות הימים לכינוי "התקליט הסגול"),
הופיע ב-19 ביוני בשנת 1978 בהוצאת ישראדיסק וזכה לביקורות משבחות.
על אף ריבוי היוצרים ששיתפו פעולה עמה בכל אחד מ-11 השירים,
מתקיימת אחידות מלאה באלבום המתבטאת במלנכוליה מינימליסטית.
בין היוצרים החתומים על השירים ניתן למצוא את השמות המובילים במוזיקה הישראלית של סוף שנות ה-70,
ובהם אילן וירצברג, מתי כספי, שם טוב לוי, יוני רכטר ודייוויד ברוזה.
בין השירים הבולטים באלבום, שהפכו במרביתם לחלק מנכסי צאן
הברזל של המוזיקה הישראלית: "כמעט" (יונתן רטוש/יגאל גורדון),
"שלכת" (יעקב אורלנד/מרדכי זעירא), "מה יהיה בסופנו" (לאה גולדברג/אשר ביטנסקי),
"אהובתי שלי לבנת צואר" (יעקב שבתאי/אלכסנדר ארגוב), "אולי מחר" (לאה גולדברג/יעל גרמן),
ו"הלילות הקסומים" (עדה וירצברג/אילן וירצברג)- שיר מפסטיבל שירי הילדים של 1977,
שזכה שני עשורים לאחר הקלטתו לגרסת כיסוי סוערת של להקת המכשפות.

אלבומה השני, "נורית גלרון בהופעה חיה" משנת 1979,
היה אלבום ג'אז, שהוקלט בהופעה עם מיטב נגני הז'אנר באותה תקופה,
בניצוחו של רמי לוין. האלבום כולל נאמברים קוליים ומתורגמים,
ביצוע סוחף ל"לך למדבר" וביצוע לשיר "יום אחרון" שלונסקי, ללחן של מאיר אריאל ושלום חנוך.
כמהלך שיווקי ייחודי צורף לאלבום בזמנו גם פוסטר קטן של גלרון.

שנות השמונים
לאחר השתתפותה בערב לכבוד המשורר נתן זך, הוציאה גלרון ב-1981 אלבום שלם משיריו בשם "שירים באמצע הלילה".
באלבום זה נכללו שירים ידועים כמו "כי האדם עץ השדה", "כולנו זקוקים לחסד",
"כשצילצלת רעד קולך" ללחנים של שלום חנוך, חנן יובל, יוני רכטר, מתי כספי ואילן וירצברג.
הקשר עם זך המשיך גם הלאה, והיא הקליטה שירים נוספים שלו באלבומיה הבאים.

גלרון הוסיפה לבצע שירי משוררים, ביניהם זך, יונה וולך, מאיר ויזלטיר ("יש לי סימפטיה") ועוד.
בד בבד החלה גלרון לבצע שירי פופ ורוק רך, ללחנים ועיבודים של יוצרים כמו יהודית רביץ ויזהר אשדות.
מגמה זו החלה באלבום "אני ראיתי יופי" משנת 1982 שם ביצעה,
בעיבודיו של משה לוי, את השירים "סוס מעץ" ו"ילדות נשכחת".
האלבום הוקלט בלונדון, שם חי אז נחום הימן, החתום על רוב הלחנים.
באותה השנה הוציאה את אלבומה "סימפטיה".
בשנת 1983 נישאה לשדרן הרדיו רפי רשף,באותה השנה היא שיחקה בסרט "מגש הכסף" לצד גידי גוב.

אלבומה הבא של גלרון, "נגיעה אחת רכה", יצא בשנת 1984.
שיר הנושא של האלבום הינו שיר פרידה אישי שכתב עלי מוהר על עצמו בלשון זכר,
אך הוא נודע בביצועה של גלרון בלשון נקבה (גידי גוב ביצע את הגרסה בלשון זכר).
את "השיר על הארץ" ("בואו נשיר את השיר המטורף של הארץ") כתב יהושע סובול למחזהו החברתי "קריזה",
שם הוא בוצע לראשונה בידי גלרון (שלמדה משחק והשתתפה במספר הצגות, ובהן גם "קשר אייר" של יהונתן גפן).
שני השירים הולחנו על ידי יוני רכטר.

אלבומה "משהו בלבבה" שיצא ב-1986, היה בעל גוון יותר רוקיסטי,
עם הפקה והלחנה של אילן וירצברג ואלונה טוראל ושירים כגון "אתה הרי יודע"
שירה הראשון למילותיה שלה, "זה הגשם" של יונה וולך, "נפרדנו כך" של לאה גולדברג
ולחן של מירון מינסטר, ושיר הנושא אותו כתב נתן זך, שנקרא במקור "שיר אהבה".

ב-1988 יצאה גלרון למופע משותף עם יהודית רביץ ולאחר מכן הקליטה עם
יוסי בנאי את תקליט הילדים "ציפור הנפש".

האלבום "אחרינו המבול" (1989), שאת רוב השירים בו כתבה גלרון בעצמה
ושקבלו ללחנים ועיבודים של וירצברג, היה בעל גוון של רוק מחוספס.
בשיר "אחרינו המבול" הביעה גלרון לראשונה את דעותיה הפוליטיות-חברתיות על אדישות תושבי ישראל לנוכח
האינתיפאדה שהתחוללה באותה עת בשטחים, בו היא שרה "אל תספר לי על ילדה שאיבדה את עינה"
(קטע זה מבוסס על הילדה הערביה שאיבדה את עינה במהלך הפגנה ב-1988).
שיר זה נפסל לשידור בגלי צה"ל, מה שחולל סערה זוטא ודיון על חופש הביטוי.

שנות התשעים
ב-1990 שיחקה גלרון בסרט "דרך הנשר" לצד גידי גוב ואלי דנקר.
בשנות התשעים החלה גלרון לעבוד עם יוצרים צעירים נוספים מתחום הרוק,
ביניהם אביב גפן, בן ארצי, ארקדי דוכין וערן מיטלמן.
באלבום "בתוך הסערות" מ-1992, בעיבודו של עופר מאירי, בלט השיר "אתה פה חסר לי" שכתב בשבילה אביב גפן.
באלבום "המקום ההוא" מ-1996, בלטו השירים "גאון" של אביב גפן ו"מעביר דף" של שלמה ארצי.
למופע שנילווה לאלבום היא חידשה את שירם של יהונתן גפן וצביקה פיק, "אין מדינה לאהבה".

ב-1993 השתתפה עם ירון לונדון בקלטת לילדים "מעשה בחמישה בלונים".

ב-1995 הקליטה גלרון אלבום של מוזיקה קלאסית עם תזמורת סימפונט רעננה.

שנות האלפיים
בשנת 2000 יצא אלבומה ה-15 "להתראות מתוק", שהניב את הלהיט "אתה הולך לישון מוקדם".

בשנת 2006 יצא אלבומה ה-17 של גלרון, "מה שהשמיים נותנים", אותו הפיק יזהר אשדות.
בין כותבי השירים לאלבום זה נמנים אשדות, מאיר גולדברג, קורין אלאל, שילה פרבר, יצחק קלפטר ורונה קינן.

בשנת 2008 שיחקה גלרון את דמותה של מיקי רן בסדרה "רביעיית רן" ששודרה ב"יס"

משפחתה
היא נשואה לשדרן הרדיו והחדשות רפי רשף ולהם שלושה ילדים.

הצג מידע מקוצר >>