המידע נלקח מ - ויקיפדיה: לערך | לרשימת התורמים
זוהר ארגוב (עורקבי) הוא אחד מגדולי הזמרים המזרחיים והים-תיכוניים בישראל.

ארגוב נולד בראשון לציון בכור ל-9 אחים במשפחה ענייה, בשיכון המזרח בעיר.
כבר מילדותו בלט בכישרון הזמרה שלו ולמד פיתוח קול אצל הזמרת אהובה עוזרי.
בגיל 13 הפסיק את לימודיו. בגיל 15 הכיר את ברכה וכעבור שנתיים נישא לה.
בנו גילי ארגוב נולד כעבור שנה. במהלך נישואיהם, תוך כדי שהוא עובד כטייח,
הוציא בגיל 22 תקליטון ובו שני שירים, "כל יום שעובר" ו"ילדה חיכיתי שנים"
שכתב והלחין משה נגר. לאחר הוצאת התקליט הוחלט על שינוי שם המשפחה
משום שהשניים סברו שארגוב הוא שם יותר מסחרי מעורקבי. כעבור שנה הורשע
ארגוב בניסיון אונס, בעקבותיו ישב שנה בכלא. הזוג נפרד והתגרש בתקופה זו.
ב-1979 בגיל 24, עם שחרורו מהכלא, החליט ארגוב לעסוק במוזיקה כעיסוק עיקרי.
הוא החל עובד כנהגו של הזמר ג'קי מקייטן וכמו כן, הופיע במועדונים ובאירועים
משפחתיים וזכה להצלחה רבה. באחד האירועים בעיר באר-שבע ביקש זוהר לשיר.
אחרי שכנועים רבים קרא ג'קי מקייטן ליהודה קיסר הגיטריסט שלו וביקש ממנו לשמוע אותו.
זוהר שר באותה הופעה את השיר "עת דודים כלה" הקהל התלהב וההופעה נמשכה שעות.

יהודה קיסר, שהתרשם מאוד מקולו של ארגוב החליט להפיק את אלבומו הראשון,
"אלינור", שמו. למרות שההקלטה נעשתה על טייפ פשוט האלבום
הצליח מאוד ותוך זמן קצר הפך ארגוב למבצע מבוקש בהופעות חיות בכל הארץ.
ב-1981 יצא אלבומו השני "היו זמנים" אשר כלל גרסאות כיסוי לשירים ישנים.
בין השירים נכללו גם הלהיטים הגדולים "ברצלונה" שהיה ידוע בביצוע של ג'ו עמר,
ו"את לי לילה", שהיה ידוע בביצועו של בועז שרעבי. בניגוד לאלינור,
הופק אלבום זה במקצועיות רבה יותר ובאיכות הרבה יותר גבוהה וגם הוא הצליח מאוד.

ב-1982 הצליח המפיק מאיר ראובני להכניס את ארגוב, בן טיפוחיו,
למצעד הזמר המזרחי עם השיר "הפרח בגני" (שיועד מלכתחילה
לשימי תבורי). את השיר כתב אביהו מדינה ועיבד ננסי ברנדס.
השיר זכה במקום הראשון בהפרש ניכר וסלל את דרכו של ארגוב לצמרת המוזיקה המזרחית.
באותה שנה יצא האלבום "נכון להיום" שהכיל בין היתר, את השירים:
"הפרח בגני", "בדד", "נכון להיום", "כבר עברו השנים", "עוד דקה את נעלמת"
שזכה לפופולריות הרבה מעבר לקהל המצומצם ששמע מוזיקה מזרחית עד אז והאלבום סלל
עבור המוזיקה המזרחית בבמות חדשות. האלבום שבר שיאי מכירות והוגדר מהר מאוד
כאלבום פלטינה וייתכן שעבר במכירות את ה-250 אלף עותקים. באותה עת זוהר הוגדר
כ"מלך של המוזיקה המזרחית". בשנת 2008 האלבום נבחר כאלבום החשוב במוזיקה
הישראלית של שנות ה-80 בסיכום 60 שנה למדינת ישראל בעיתון ידיעות אחרונות.

בתחילת 1983 יצא זוהר למסע הופעות בארצות הברית של שלושה חודשים,
שם החל להשתמש בסם הקראק. כאשר חזר לארץ הדבר עדין לא ניכר
עליו אך אט אט החלו הסמים להשפיע על תפקודו: הונו הלך ואזל
ושמועות אמרו שבזבז ב-1983 מעל מיליון דולר על סמים. גם טיב קולו נפגע.

באוקטובר 1983 עבר תהליך של גמילה במשך שבועיים באילת. בתחילת 1984 הוציא תקליט נוסף
"כך עוברים חיי", עם להיטים גדולים כמו "מרלן" (מילים עוזי חיטמן לחן אנריקו מסיאס),
"כוכבי לילה", "כמו שיכור", "עד מתי אלוהיי". רוב השירים נכתבו על ידי עוזי חיטמן.
כשנשאל עוזי חיטמן על זוהר, סיפר שכאשר התחיל לכתוב לזוהר בשלהי 1982 את השיר "מרלן",
היה ביתו של זוהר מהמפוארים. לאחר ששב מארצות הברית , חזר חיטמן לביתו של זוהר,
וראה בית שרוי באי-סדר, וכמעט ריק, כשהכול נמכר לטובת הסם. לאחר שראה
זאת כתב לו את השיר "עד מתי אלוהיי", המתאר את מצבו של זוהר באותה עת (אביב 1983).

בסוף שנת 1984 כאשר הוא די נקי מסמים, חזר זוהר להופיע בחו"ל,
סבב הופעות בצרפת וארצות הברית. כאשר החל להופיע שוב בארצות הברית חזר להשתמש בסמים.
לאחר שובו לארץ נפרד מ"האחים ראובני", אמרגניו ומפיקיו.

בשנת 1985 התחבר לאחים בן מוש והוציא את האלבום "ים של דמעות" בשפל נפשי, למרות שהאלבום
הצליח במידה לא מבוטלת, כמו השירים "בואי הלנה", "אמא" ושיר הנושא "ים של דמעות".
באותה שנה עבר גמילה בת 3 חודשים בירושלים לאחר שהתעלף ממנת יתר.
למרות השפל הנפשי אליו הגיע זוהר, אלבומיו המשיכו להימכר בכמויות גדולות.
אך הביקוש להופעותיו קטן בשל נטייתו שלא להגיע להופעותיו שלו עצמו. באותה שנה חזר
להופיע ב"פסטיבל הזמר המזרחי" עם השיר האלמוני "מלאך שטן" מהאלבום "ים של דמעות".
זוהר הגיע רק למקום ה-15, דבר שהעיד על מצבו, בעוד שהיריב
המרכזי שלו באותה תקופה, חיים משה, הגיע למקום הראשון עם השיר "עד כלות הנשימה".

בשנת 1986 הוציא את האלבום "להיות אדם", השיר יחד עם השירים "אבי"
ו"אדם שחקן" חוברו במיוחד על חייו של ארגוב, האלבום נחל הצלחה מסחררת,
אך פעילותו של זוהר דעכה, קולו השתנה, ושירתו נפגעה.

בינואר 1987 התראיין בתוכנית האירוח המרכזית של ערוץ 1, תוכניתו של מני פאר,
ובה דיבר בגלוי על התמכרותו לסמים, אך טען כי אינו משתמש עוד בסמים,
כיום מטילים רבים ספק בכך. באותה שנה הוציא את האלבום: "הדרך הברוכה".

כעבור זמן לא רב, שב ארגוב והסתבך בפלילים בעקבות התמכרותו לקוקאין:
הוא הואשם בגניבת נשק משוטר, נעצר ונכלא. במהלך שהותו בתא המאסר,
היה שרוי בכאבים ללא תגובה מצד הסוהר,כשניסה להשיג את תשומת לבו
של השוטר בכך שכרך חבל מסביב לצווארו,התמוטט ארגוב עקב צריכת יתר של קוקאין ונפטר.

לאחר מותו יצאו על שמו אוספים שונים: "שר יוונית", "זוהר וחברים", "נעימות המלך",
"חברים שרים זוהר", "זמרים שרים זוהר", "להיטי זהב", "המיטב", "חייו ומותו של המלך"
(DVD) ו"זוהר ארגוב - שירת חייו", "שירת הזמיר", "20 שנה למותו של המלך",
בכרם התימנים,אל נבקש,בן בלי בית,מזכרת גדולה מזמר גדול.
בכל שנה בערך בתאריך מותו, נערך טקס, תחת השם "המלחמה בסמים", לזכרו של זוהר
ובו זמרים שרים את מיטב להיטיו. חייו של ארגוב היו נושא לשירים (עוד בחייו
נכתבו עליו שירים) ומחזות, מחזות זמר, ואף סרט ("זהר" שכתבו אמיר בן-דוד
ומשה זונדר וביים ערן ריקליס בכיכובו של שאול מזרחי). שיריו זכו לביצועים רבים,
של יוצרים מגוונים, וביניהם גם מחוץ לתחום הזמר המזרחי. זכורים במיוחד
הביצועים של מאיר אריאל לשירו "כבר חלפו השנים", והביצוע של נינט טייב לשיר
"ים של דמעות" אשר זיכה את הזמרת הצעירה במקום הראשון בתוכנית "כוכב נולד".
בספטמבר 2007, לכבוד מצעד הפזמונים העברי השנתי של גלגלצ, הקליטה להקת
סינרגיה ביצוע חדש בסגנון רוק לשיר "בדד", במלאת 20 שנים למותו של ארגוב.
להקת הרוק "דנה נמה" ביצעה גרסת רוק לשיר "נכון להיום", בשם "מוח רץ".
במסגרת הפרויקט המוזיקלי "עבודה עברית" חידשו
הראל מויאל את השיר "עוד דקה את נעלמת" ולהקת לוס כפרוס את "נכון להיום".
באותה שנה הוציא הזמר שלומי סרנגה "דואט" עם ארגוב בשירו
"עוד יום יבוא", כשקולו של ארגוב נלקח ונדגם במחשב כשסרנגה מצטרף אליו ביוונית.

מורשתו של ארגוב שנויה במחלוקת. כאדם, ארגוב נחשב בעיני רבים לדמות בעייתית, בשל העבירות
הפליליות הרבות שביצע, אלימותו כלפי נשים, והתמכרותו לסמים. יכולתו של ארגוב לשלוט
בקריירה שלו הייתה מוגבלת מאוד, והקלטותיו נושאות אופי אקלקטי, כאשר לעתים קרובות
מהווים אלבומיו אוסף כמעט אקראי של שירים ממקורות שונים, שאינם משקפים קו אחיד
ובחירה מתוכננת. מאידך, ארגוב הצליח להתגבר בקולו, כאשר זה היה במיטבו, על כל
המכשולים ולהצליח להפוך גם שירים בינוניים ועיבודים בנאליים למה שנחשב בעיני רבים
לפניני זמר. כיוצרים ומבצעים אחרים, הפך אותו מותו הטראגי בטרם עת לאגדה, ובמהלך
השנים הפך סיפור חייו לטרגדיה סמלית לגורלם של זמרים בני עדות המזרח במדינת ישראל.
בעיני רבים נחשב ארגוב לפורץ הדרך של המוזיקה המזרחית למיינסטרים הישראלי.
בוים עליו סרט ביוגרפי שנקרא "זהר".

רבים מזמרי המזרח רואים בו מורה רוחני ואף הקדישו לו
אלבומים שלמים, דוגמת: שריף, זהבה בן ואייל גולן.

בחודש יולי 2007 החליטה עיריית ראשון לציון לקרוא על שמו רחוב בעיר.

הצג מידע מקוצר >>