נורית גלרון (קלימבורד), זמרת ישראלית. תחילת הדרך את הקריירה המקצועית שלה החלה נורית קלימבורד בשנות השבעים המוקדמות, בעת שירותה בצבא, כששירתה בצוות הווי גולני. לאחר שיחרורה מהצבא היא החלה להופיע במועדונים קטנים. אמרגנה של הזמרת עליזה עזיקרי, איתה הופיעה גלרון כזמרת חימום, החליף את שם משפחתה, קלימבורד, בשם הבמה "גיל-רון", שמאוחר יותר התגלגל ל"גלרון", ומאז היא נושאת שם זה. בשנת 1973 החלה גלרון להופיע בשיתוף עם המלחינה יעל גרמן. בשנת 1976 השתתפה גלרון באלבום שהוקדש לשיריה של לאה גולדברג עם השיר "אולי מחר", בלחן של יעל גרמן. באותה השנה השתתפה גלרון בתוכנית רדיו בגלי צה"ל שהוקדשה לגילוי כשרונות צעירים, לצידם של יהודית רביץ ואורי רווח, עם דובי לנץ, הופעה שקידמה את הקריירה המקצועית שלה. אלבום הבכורה שלה, שנקרא בפשטות "נורית גלרון"...
נורית גלרון (קלימבורד), זמרת ישראלית. תחילת הדרך את הקריירה המקצועית שלה החלה נורית קלימבורד בשנות השבעים המוקדמות, בעת שירותה בצבא, כששירתה בצוות הווי גולני. לאחר שיחרורה מהצבא היא החלה להופיע במועדונים קטנים. אמרגנה של הזמרת עליזה עזיקרי, איתה הופיעה גלרון כזמרת חימום, החליף את שם משפחתה, קלימבורד, בשם הבמה "גיל-רון", שמאוחר יותר התגלגל ל"גלרון", ומאז היא נושאת שם זה. בשנת 1973 החלה גלרון להופיע בשיתוף עם המלחינה יעל גרמן. בשנת 1976 השתתפה גלרון באלבום שהוקדש לשיריה של לאה גולדברג עם השיר "אולי מחר", בלחן של יעל גרמן. באותה השנה השתתפה גלרון בתוכנית רדיו בגלי צה"ל שהוקדשה לגילוי כשרונות צעירים, לצידם של יהודית רביץ ואורי רווח, עם דובי לנץ, הופעה שקידמה את הקריירה המקצועית שלה. אלבום הבכורה שלה, שנקרא בפשטות "נורית גלרון" (וזכה ברבות הימים לכינוי "התקליט הסגול"), הופיע ב-19 ביוני בשנת 1978 בהוצאת ישראדיסק וזכה לביקורות משבחות. על אף ריבוי היוצרים ששיתפו פעולה עמה בכל אחד מ-11 השירים, מתקיימת אחידות מלאה באלבום המתבטאת במלנכוליה מינימליסטית. בין היוצרים החתומים על השירים ניתן למצוא את השמות המובילים במוזיקה הישראלית של סוף שנות ה-70, ובהם אילן וירצברג, מתי כספי, שם טוב לוי, יוני רכטר ודייוויד ברוזה. בין השירים הבולטים באלבום, שהפכו במרביתם לחלק מנכסי צאן הברזל של המוזיקה הישראלית: "כמעט" (יונתן רטוש/יגאל גורדון), "שלכת" (יעקב אורלנד/מרדכי זעירא), "מה יהיה בסופנו" (לאה גולדברג/אשר ביטנסקי), "אהובתי שלי לבנת צואר" (יעקב שבתאי/אלכסנדר ארגוב), "אולי מחר" (לאה גולדברג/יעל גרמן), ו"הלילות הקסומים" (עדה וירצברג/אילן וירצברג)- שיר מפסטיבל שירי הילדים של 1977, שזכה שני עשורים לאחר הקלטתו לגרסת כיסוי סוערת של להקת המכשפות. אלבומה השני, "נורית גלרון בהופעה חיה" משנת 1979, היה אלבום ג'אז, שהוקלט בהופעה עם מיטב נגני הז'אנר באותה תקופה, בניצוחו של רמי לוין. האלבום כולל נאמברים קוליים ומתורגמים, ביצוע סוחף ל"לך למדבר" וביצוע לשיר "יום אחרון" שלונסקי, ללחן של מאיר אריאל ושלום חנוך. כמהלך שיווקי ייחודי צורף לאלבום בזמנו גם פוסטר קטן של גלרון. שנות השמונים לאחר השתתפותה בערב לכבוד המשורר נתן זך, הוציאה גלרון ב-1981 אלבום שלם משיריו בשם "שירים באמצע הלילה". באלבום זה נכללו שירים ידועים כמו "כי האדם עץ השדה", "כולנו זקוקים לחסד", "כשצילצלת רעד קולך" ללחנים של שלום חנוך, חנן יובל, יוני רכטר, מתי כספי ואילן וירצברג. הקשר עם זך המשיך גם הלאה, והיא הקליטה שירים נוספים שלו באלבומיה הבאים. גלרון הוסיפה לבצע שירי משוררים, ביניהם זך, יונה וולך, מאיר ויזלטיר ("יש לי סימפטיה") ועוד. בד בבד החלה גלרון לבצע שירי פופ ורוק רך, ללחנים ועיבודים של יוצרים כמו יהודית רביץ ויזהר אשדות. מגמה זו החלה באלבום "אני ראיתי יופי" משנת 1982 שם ביצעה, בעיבודיו של משה לוי, את השירים "סוס מעץ" ו"ילדות נשכחת". האלבום הוקלט בלונדון, שם חי אז נחום הימן, החתום על רוב הלחנים. באותה השנה הוציאה את אלבומה "סימפטיה". בשנת 1983 נישאה לשדרן הרדיו רפי רשף,באותה השנה היא שיחקה בסרט "מגש הכסף" לצד גידי גוב. אלבומה הבא של גלרון, "נגיעה אחת רכה", יצא בשנת 1984. שיר הנושא של האלבום הינו שיר פרידה אישי שכתב עלי מוהר על עצמו בלשון זכר, אך הוא נודע בביצועה של גלרון בלשון נקבה (גידי גוב ביצע את הגרסה בלשון זכר). את "השיר על הארץ" ("בואו נשיר את השיר המטורף של הארץ") כתב יהושע סובול למחזהו החברתי "קריזה", שם הוא בוצע לראשונה בידי גלרון (שלמדה משחק והשתתפה במספר הצגות, ובהן גם "קשר אייר" של יהונתן גפן). שני השירים הולחנו על ידי יוני רכטר. אלבומה "משהו בלבבה" שיצא ב-1986, היה בעל גוון יותר רוקיסטי, עם הפקה והלחנה של אילן וירצברג ואלונה טוראל ושירים כגון "אתה הרי יודע" שירה הראשון למילותיה שלה, "זה הגשם" של יונה וולך, "נפרדנו כך" של לאה גולדברג ולחן של מירון מינסטר, ושיר הנושא אותו כתב נתן זך, שנקרא במקור "שיר אהבה". ב-1988 יצאה גלרון למופע משותף עם יהודית רביץ ולאחר מכן הקליטה עם יוסי בנאי את תקליט הילדים "ציפור הנפש". האלבום "אחרינו המבול" (1989), שאת רוב השירים בו כתבה גלרון בעצמה ושקבלו ללחנים ועיבודים של וירצברג, היה בעל גוון של רוק מחוספס. בשיר "אחרינו המבול" הביעה גלרון לראשונה את דעותיה הפוליטיות-חברתיות על אדישות תושבי ישראל לנוכח האינתיפאדה שהתחוללה באותה עת בשטחים, בו היא שרה "אל תספר לי על ילדה שאיבדה את עינה" (קטע זה מבוסס על הילדה הערביה שאיבדה את עינה במהלך הפגנה ב-1988). שיר זה נפסל לשידור בגלי צה"ל, מה שחולל סערה זוטא ודיון על חופש הביטוי. שנות התשעים ב-1990 שיחקה גלרון בסרט "דרך הנשר" לצד גידי גוב ואלי דנקר. בשנות התשעים החלה גלרון לעבוד עם יוצרים צעירים נוספים מתחום הרוק, ביניהם אביב גפן, בן ארצי, ארקדי דוכין וערן מיטלמן. באלבום "בתוך הסערות" מ-1992, בעיבודו של עופר מאירי, בלט השיר "אתה פה חסר לי" שכתב בשבילה אביב גפן. באלבום "המקום ההוא" מ-1996, בלטו השירים "גאון" של אביב גפן ו"מעביר דף" של שלמה ארצי. למופע שנילווה לאלבום היא חידשה את שירם של יהונתן גפן וצביקה פיק, "אין מדינה לאהבה". ב-1993 השתתפה עם ירון לונדון בקלטת לילדים "מעשה בחמישה בלונים". ב-1995 הקליטה גלרון אלבום של מוזיקה קלאסית עם תזמורת סימפונט רעננה. שנות האלפיים בשנת 2000 יצא אלבומה ה-15 "להתראות מתוק", שהניב את הלהיט "אתה הולך לישון מוקדם". בשנת 2006 יצא אלבומה ה-17 של גלרון, "מה שהשמיים נותנים", אותו הפיק יזהר אשדות. בין כותבי השירים לאלבום זה נמנים אשדות, מאיר גולדברג, קורין אלאל, שילה פרבר, יצחק קלפטר ורונה קינן. בשנת 2008 שיחקה גלרון את דמותה של מיקי רן בסדרה "רביעיית רן" ששודרה ב"יס" משפחתה היא נשואה לשדרן הרדיו והחדשות רפי רשף ולהם שלושה ילדים.
יוסי בנאי הוא זמר, שחקן, פזמונאי, הומוריסטן, בדרן, קריין, במאי קולנוע וטלוויזיה ישראלי, חתן פרס ישראל. נחשב לאחד מגדולי אמני ישראל. בן למשפחת בנאי שהעמידה אנשי תרבות רבים. בנאי נולד וגדל בשכונת מחנה יהודה בירושלים, בסביבות השוק, למשפחה ענייה ומרובת ילדים. אמו העידה, לדבריו, שגידלה ילדים בין כביסה לכביסה. הוא לא למד באופן מסודר, לא סיים בית הספר היסודי ואת השכלתו רכש בעצמו. הוא העלה יחד עם חבריו ועם אחיו חיים מופעים במסגרות לא מקצועיות. את השפעת התיאטרון ספג בעקבות הסתננות להצגות תיאטרון שהגיעו לאזור מגוריו שצפה בהם נפעם ובהשפעת אחיו הבכור, השחקן יעקב בנאי. הוא הצטרף לתוכנית הראשונה של להקת הנח"ל ב-1951 בתור בדרן. לאחר שחרורו למד בסטודיו למשחק של פאני לוביץ', שאמרה לו לאחר מכן "שחקן תיאטרון אתה לא תהיה". למרות זאת, בנאי גמר אומר בליבו להיות שחקן...
יוסי בנאי הוא זמר, שחקן, פזמונאי, הומוריסטן, בדרן, קריין, במאי קולנוע וטלוויזיה ישראלי, חתן פרס ישראל. נחשב לאחד מגדולי אמני ישראל. בן למשפחת בנאי שהעמידה אנשי תרבות רבים. בנאי נולד וגדל בשכונת מחנה יהודה בירושלים, בסביבות השוק, למשפחה ענייה ומרובת ילדים. אמו העידה, לדבריו, שגידלה ילדים בין כביסה לכביסה. הוא לא למד באופן מסודר, לא סיים בית הספר היסודי ואת השכלתו רכש בעצמו. הוא העלה יחד עם חבריו ועם אחיו חיים מופעים במסגרות לא מקצועיות. את השפעת התיאטרון ספג בעקבות הסתננות להצגות תיאטרון שהגיעו לאזור מגוריו שצפה בהם נפעם ובהשפעת אחיו הבכור, השחקן יעקב בנאי. הוא הצטרף לתוכנית הראשונה של להקת הנח"ל ב-1951 בתור בדרן. לאחר שחרורו למד בסטודיו למשחק של פאני לוביץ', שאמרה לו לאחר מכן "שחקן תיאטרון אתה לא תהיה". למרות זאת, בנאי גמר אומר בליבו להיות שחקן תיאטרון. הוא התקבל ללימודים בבית הספר למשחק של "הבימה" והצטרף כשחקן לתיאטרון, בהתחלה כניצב ולאחר מכן בתפקידי אופי גדולים. באמצע שנות העשרים לחייו התפטר מ"הבימה" בשאיפה להיות שחקן עצמאי שלא יהיה כפוף למסגרת תיאטרונית ונסע לפריז, שם התחיל להיות מושפע מתרבות צרפת ובמיוחד מהשאנסונים. לאחר שובו ארצה החל לשחק על בימות התיאטרון והבידור. הוא שיחק לאורך השנים בהצגות תיאטרון רבות ב"הבימה" ובמרבית התיאטראות הגדולים בארץ, במחזות: "תל אביב הקטנה", "רביזור", "מראה מעל הגשר", "אדי קינג", "נמר חברבורות", "מעגל הגיר הקווקזי", "מלאכת החיים" ועוד. הוא הרבה לשחק במחזותיו של ניסים אלוני, מחזאי שהשפיע עליו מאוד, בהם: "בגדי המלך", "הצוענים של יפו" ו"הכלה וצייד הפרפרים". ב-1963 הקימו אלוני, בנאי ואבנר חזקיהו את "תיאטרון העונות" והעלו את הצגותיו של אלוני, כמו "הנסיכה האמריקאית", אך התיאטרון לא החזיק מעמד זמן רב. בנאי, מראשוני להקת הנח"ל, ביים בשנות החמישים והשישים גם מספר תוכניות ללהקה. ב-1961 הקליט ביחד עם יונה עטרי, אבנר חזקיהו וסשה ארגוב את תוכנית השירים "יוסי חזקיונה". בנאי העלה מספר גדול של תוכניות בידור שאת חלקן כתב בעצמו, כגון "ילדות קשה" (1964) ו"נישואין נוסח גירושין" (1973) אותן העלה יחד עם רבקה מיכאלי, "אני וסימון ומואיז הקטן" (1981), "שובו של הסוראמלו" (1992), ו"מיומנו של ישראלי שפוי" (2000), שכתב יחד עם דורון רוזנבלום. כמו כן כתב וביים חמש תוכניות בידור ללהקת הגשש החיוור בה חבר אחיו, גברי בנאי: "קסיוס קליי נגד חלפון" (1971), "אופסייד סטורי" (1974), "עובדים עלינו עבודה עברית" (1977), "קרקר נגד קרקר" (1980) ו"כוסות רוח" (1991). בין מערכוניו הזכורים: מערכון עם רבקה מיכאלי "מהנדס ואשת מהנדס", על השאיפה לכבוד ולסטטוס של הישראלים, והשירים ההומוריסטיים המשותפים "יוסף ג'ון רבקה ג'ון" על הפחד מידו של אבי חברתו ו"עברית קשה שפה" על קשיי השפה והקיום של העולים החדשים. ממערכוניו מתוכניות יחיד: "חלום שבדי" על חלום המתאר חיים משועממים בטירה שבדית והחזרה לחיים הישראלים מלאי המאבקים לאחר היקיצה, ומערכון בו מוזמן בנאי להעלות השמיימה כדי להשתתף בהצגת ענק של "המלט". בין המערכונים שכתב לגששים: "הכה את המומחה" על תוכניות ייעוץ ברדיו, "קרקר נגד קרקר" על מריבות גירושין ו"חתונת הדמים" על מפגש בין עדתי בעקבות חתונה מתוכננת. הוא שיחק במספר סרטי קולנוע, בהם "חבורה שכזו" מ-1963 ו"חכם גמליאל" מ-1973 (יחד עם אחיו יעקב). יוסי בנאי נודע גם כזמר בעל קול עמוק וסגנון הגשה ייחודי, ובייחוד מוכרת אהבתו לשאנסונים צרפתיים. הוא הרבה לשיר שירים צרפתיים מתורגמים של ז'ורז' ברסנס, ז'אק ברל ואחרים, ואף הקדיש לכך מספר אלבומים וחלק מערבי היחיד שלו, כמו התוכניות משירי ברסנס "אין אהבות שמחות" מ-1969 ו"בנאי שר ומספר ברסאנס" מ-1997, והאלבום משירי ברל "אם נדע לאהוב" מ-1984. את מרבית השירים הצרפתיים תרגמה למענו נעמי שמר, הידוע בהם היה השיר "אהבה בת עשרים" של ברל. בנאי ביצע גם מספר שירים מקוריים של שמר, ביניהם "על כל אלה" ("על הדבש ועל העוקץ") שהפך ללהיט גדול ואהוב. בנאי, שהיה מזוהה עם השמאל, הסתייג מאוד מהכיוון הפוליטי שהשיר תפס בעת פינוי ימית. אף על פי שעזב את ירושלים לאחר הצבא, הייתה העיר מושא געגועיו, הוא הרבה לבקר בה והיה מזוהה עמה. בנאי כתב את השיר הידוע ביותר שלו "אני וסימון ומואיז הקטן" על סמך חוויות ילדותו בירושלים עליו ועל שני חבריו, האחים סימון ומואיז יאיר, שביחד העלו הצגות בפארק, רדפו על גגות אחרי יונים ונשבעו אמונים לכל הילדות, כמאמר השיר. על בסיס דמותו של אברהם סוראמלו, דמות ססגונית מירושלים, הוא כתב וביצע את תוכנית הבידור "שובו של הסוראמלו" והוציא ספר מסיפוריו העממיים. שירים נוספים המזוהים עמו הם "בחולות", "שיכור ולא מיין", "ספירת מלאי", "הגבירה בחום", "אני שר להעביר את הזמן" ו"מרוב אהבה". בנאי היה ידוע גם כקריין. הוא קרא טקסטים באירועים ותוכניות רבות. בין היתר שימש כקריין בתסכיתי רדיו ובסדרת הטלוויזיה התיעודית על תולדות הציונות "עמוד האש", קרא פרקים מספר תהילים לאלבום מיוחד שהוציא, וכן את שיריו של המשורר האהוב עליו, נתן אלתרמן, באלבום שהוציא בשנת 1999 בשם "פגישה לאין קץ". את שני אלבומים אלו הפיק מוזיקלית יונתן בר גיורא. בשנת 1998 זכה בנאי בפרס ישראל לתיאטרון, שם זכה לתיאור : יוסי בנאי מבטא בכישרונותיו, באישיותו, בעולמו היצירתי את השילוב המיוחד של שחקן, במאי, כותב ואיש הבימה הקלה. בסיפור חייו פוגשים אנו דובר ססגוני של הוויה ישראלית, ומייצג נאמן של אומנות הבימה בת שנותו. לכל אורך דרכו בסמטאות ילדותו בירושלים ועד כתיבת המערכונים של הגששים, דרך גלריה רחבה של דמויות מהעולם הקלאסי, מוליך אותנו בנאי בכישרון, באומנות ובפשטות למחוזות מרתקים, קרובים ורחוקים. תפקידו האחרון בתיאטרון, בדמות דוד המלך, היה במחזה "כתר בראש" מאת יעקב שבתאי, בתיאטרון "הבימה", עליו זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בטקס פרס התיאטרון הישראלי לשנת 2005. יוסי בנאי נפטר ביום חמישי ה-11 במאי 2006 בגיל 74, ונקבר למחרת בבית העלמין האזרחי בקיבוץ גבעת השלושה. קהל הצופים בכל אולמות התיאטרון עמד דקת דומיה ביום מותו כדי לכבד את זכרו. הוא הותיר אחריו אשה ושלושה בנים. באותה השנה יצא כסינגל שירו האחרון של בנאי, "תרנגול כפרות" (יוסי בנאי / מיכה שטרית). השפעתו של בנאי על התרבות הישראלית הייתה רבה ביותר. הוא התפרס על פני מספר תחומים שבכולם הטביע חותם עמוק: הוא נחשב על ידי הקהל והמבקרים לשחקן תיאטרון בעל נוכחות בימתית דומיננטית, שהפליא לשחק הן במחזות דרמתיים (במיוחד תפקידי מלכים ורוזנים) והן במחזות קומיים. כתב מערכונים רבים, חלקם עבור אחרים וחלקם ביצע בעצמו, שיצרו שפה בידורית אשר השפיעה על דור של בדרנים בארץ ותרמו גם לשפה העברית המדוברת. הכניס לשפה ביטויים רבים כמו "עובדים עלינו", "זה רדיו?" ו"העולם מצחיק אז צוחקים" שנהפכו שגורים בפי רבים ויחד עם זאת, הקפיד ביצירותיו על רמה גבוהה שלא כללה מילים וביטויים גסים. היה זמר נשמה שברר שירים של מיטב היוצרים ואת חלקם כתב בעצמו וביצעם בהגשה בימתית, הוא "שיחק" את שיריו וקולו העמוק הדגיש במיוחד את מילות הטקסט. בנאי ונעמי שמר הביאו לישראל את השאנסונים הצרפתיים שלא היו מוכרים בארץ עד אז. לאחר מותו הספידו אותו פוליטיקאים ואמנים רבים בכינוי "גדול האמנים הישראליים של הדורות האחרונים".
דיסק 1 | תוכן | מחבר ומלחין | ||
---|---|---|---|---|
ציפור הנפש | ||||
תחת עץ האהבה | ||||
בוא וחבק אותי | ||||
מגירת החלומות | ||||
שיר הפטפוט | ||||
איך נשפכה בי השמחה | ||||
כל היום כעסתי | ||||
הציפור שלי |