דני רובס - הם לא ילמדו אף פעם
מחבר ומלחין: דני רובס
|
כשהלילה יורד על ההר השחור
|
|
אני קם מעפר ונושם את הקור
|
|
וריחות מלחמה נישאים באויר
|
|
אם מאז או עכשיו קצת קשה להגדיר
|
|
מסביב לי הם מחכים לי דור אחר דור
|
|
הקרבות שלחמנו מזמן התיישנו
|
|
הכלים אחרים, הפנים השתנו
|
|
בחילות יהושוע, דוד או שאול
|
|
מה הדרך ללכת ואיפה הגבול
|
|
ומתוך החושך קולות אלי יענו
|
|
כשהאדמה ירוקה והנשימה מתוקה
|
|
והמהומה רחוקה
|
|
ואני הגורל, ואני החייל
|
|
ואני מביט בשתיקה עד שהאבק שוב ישקע
|
|
לא הם לא ילמדו (אף פעם)
|
|
לא הם לא ילמדו
|
|
איך יוצאת מתוך השקט צעקה
|
|
רכובים על סוסים אז דהרנו רחוק
|
|
כשהאש מתלהטת בלילה עמוק
|
|
נגד מי, נגד מה זה בכלל לא חשוב
|
|
זאת הדרך ללכת, הדרך לשוב
|
|
כשרצים קדימה אין זמן אפילו לחשוב
|
|
כבר שנים שאני ללא גוף, ללא שם
|
|
כמו סימן על החוף שהילד רושם
|
|
אך כל פעם שאש שוב עולה בשדות
|
|
והאופק מלא בעשן וחידות
|
|
אז אני הכתובת שעל הקיר למולכם
|
הודפס ב -
