פתיחה: |
היה זה יום לוהט ושגעוני של קיץ |
מול ים המלח, בין עין גדי למצדה |
הטור קרס תחתיו מחום ופיק ברכיים |
והיא רק היא חייכה דומם וצעדה |
והוא על החלוץ פקד לחדול מלכת |
ולמאסף ציווה לתמוך בנחשלים |
וכשראה אותה צועדת ומחייכת |
ניבא לו לבבו: היא עוד תהיה שלי |
שניהם לקחו עמם |
שני תרמילים של גב |
שתי מימיות מלאות אחת צבאית, אגב |
מפה אחת למאה אלף ישנה |
ושני שקי שינה |
ושני שקי שינה |
עם אור הדמדומים עלו כולם בחבל |
למרום פסגת ההר, והיא חמקה פתאום |
וכשהסב פניו ראה אותה ניצבת |
בגובה המצוק אשר מעל לתהום |
והוא קרא לה: "שוש" |
והיא השיבה: "גדי" |
והוא צעק: "תרדי" |
והיא ענתה: "מחר" |
וגלגלה צחוקים ישר לתוך הואדי |
כאילו גלגלה סלעים מראש ההר |
שניהם לקחו עמם |
שני תרמילים של גב |
שתי מימיות מלאות אחת צבאית, אגב |
מפה אחת למאה אלף ישנה |
ושני שקי שינה |
ושני שקי שינה |
בערב, המדורה כיסתה אותם בפיח |
וריח מלח עז הבקיע מן הים |
וכשהגיע מאוחר מאוד, אל פיה |
היה זה כצמא אל פי המעיין |
והוא היה לוהט ומתפרץ כרוח |
והיא היתה פראית כחתולי הבר |
וכשחיבק אותה ושער ראשה פרוע |
היה נדמה לו כי חבק את המדבר |
מעבר: |
x4 |
מאז שניהם לוקחים |
שני תרמילים של גב |
שתי מימיות מלאות אחת צבאית, אגב |
וכאילו בלי משים, וכאילו מן הצד |
רק שק שינה אחד |
רק שק שינה אחד |
הגשש החיוור אף אחד לא קםהמנגינה היא שקובעתאכלנו אותהתן גזפנס בודדגבעת חלפון אינה עונהשיר בהזדמנותתן לשים ת'ראש על דיונהמים לדוד המלךזאת שמעל לכל המצופה |
זמר עברי חיים משה ודקלון - גדליה רבע איש עפרה חזה - נעמה סקסטה - אני עושה לי מנגינות שרה בדישי - אגדת שלום שבזי כוורת - סוף ההצגה |