אם זה היה כאב אז זה מה שהעיר אותי
|
פעם אחרי פעם
|
הם לוקחים ממך את כל מה שאתה אוהב
|
הם לוקחים ממך את כל מה שאתה אוהב
|
אולי אין להם נשמה בכלל
|
אולי זה לא באמת כואב להם
|
ויש להם ידיים ארוכות כל כך
|
אבל הם לא יכולים עכשיו לנגוע בי
|
אני משחיז את הלהב שממשיך לפצוע אותי
|
אני מצית את האש ששורפת אותי
|
בשולי שביל החלב על שפת הר געש
|
בחדר ללילה ברחוב הכי חשוך
|
כל הגיבורים שלי נולדו על הנייר
|
והם קופצים עכשיו מקצה הצוק
|
ובבוא הבוקר לעיני השמש
|
אני משחיז את הלהב שממשיך לפצוע אותי
|
רסיסים קטנים ממנו
|
כבר צומחים בתוך תוכי
|
הם פוצעים אותי כשאני ישן
|
הם פוצעים אותי כשאני חולם
|
האלים הלא מושלמים שלחו אותי
|
זאת גלותי וזאת גאולתי
|