איה כורם - המעיל הכחול
מחבר ומלחין: לאונרד כהן
|
כבר ארבע בבוקר, הסוף של דצמבר
|
|
כותבת כדי לשאול אם את בסדר
|
|
העיר כמו תמיד, הדירה משגעת
|
|
יש מוזיקה, יש לי בת, זה את יודעת
|
|
בנית לך שם בית ומשפחה
|
|
את אולי מאושרת
|
|
ואת חיה, ממה עכשיו
|
|
והאם, האם את זוכרת
|
|
ואיך אין, אין לי שום מישהו אחר
|
|
רק צל בדמותך, לא יותר
|
|
לבד מול ירח בהיר
|
|
כן זה סוף סוף בהיר
|
|
פתאום את נראית לי יותר מבוגרת
|
|
במעיל הכחול וחולצה מכופתרת
|
|
חשבת שהוא בטח ירוץ אחרייך
|
|
רכבת נוסעת ממני אלייך
|
|
את כתבת שכואב לך
|
|
כשאת חושבת עליי
|
|
והוא כאן, הוא חזר, אבל לא אליי
|
|
הנה את שם עם זרי הוורדים
|
|
אם לשני ילדים
|
|
הנה הוא מתעורר
|
|
הוא שואל לשלומך
|
|
ומה יש לומר לך, אחות ובוגדת
|
|
אם אין לי מילות אהבה?
|
|
שעוד לא שכחתי, שכבר לא פוחדת
|
|
אולי זה היה לטובה
|
|
אם את אי פעם עוברת
|
|
פה ליד, בשכונה
|
|
המפתח בדלת ואני ישנה
|
|
תודה על זה שהוא שוב מחייך
|
|
בוודאי בגללך
|
|
לא ידעתי כבר איך
|
|
ואיך אין, אין לי שום מישהו אחר
|
|
רק צל בדמותך, לא יותר
|
|
לבד מול ירח בהיר
|
הודפס ב -
