אהוד בנאי - אמסטרדם
מחבר ומלחין: אהוד בנאי
שעון מעורר צלצל, ליליאן חייכה
|
זה היה אתמול, כמו בעולם אחר
|
שעה שהיא סוחטת תפוזים למיץ
|
היא אומרת: אני מקווה שלא תאחר
|
אחר כך אני אורז את התרמיל
|
שותה עוד כוס קפה ואומר שלום
|
שעת בוקר מוקדמת באנטוורפן העיר
|
אני מרגיש נפלא, כמו בחלום
|
בחור צעיר עובר במכונית כחולה
|
עוצר. אני עולה, אומר תודה
|
לאן, הוא שואל. לא חשוב, אני עונה
|
לאמסטרדם, הוא אומר. שיהיה
|
אני נרדם בזמן הנסיעה
|
הוא מעיר אותי, אומר זה המקום
|
המון אנשים הולכים ברחובות
|
אני עייף, חונק לי בגרון
|
כן, זוהי העיר וזוהי השעה
|
וזה הוא הגן וזאת הממלכה
|
אבל אני רעב, אין לי עבודה
|
בחורה חמודה אומרת לי ברחוב
|
שמע, אני אוהבת אותך
|
הו יופי, אני חושב, כן, סוף כל סוף
|
אחת כך סתם עלי נדלקה
|
אחר כך היא אומרת שגם ישו בעניין
|
ושיש לו איזה מועדון בעיר
|
אני הולך לשם עם תקווה לארוחה
|
ומקבל הצעת ביטוח חיים
|
אם בו תאמין תהיה תמיד שבע
|
בעולם הזה, וגם בעולם הבא
|
אני עושה חשבון - הראש או הקיבה?
|
ישנו מקום בעיר שקוראים לו פרדיסו
|
שם רואים את האנשים היפים
|
בכניסה מתברר לי שזה עולה קצת כסף
|
ואני לא העני היחידי
|
לכן אני מתפלח פנימה
|
עם בחור שקוראים וולפגנג
|
משחקים פינג פונג בין אורות אדומים
|
המון עשן, ואנשים זרוקים
|
וולפגנג שואל: האם אתה סטודנט?
|
אני אומר לו שלא, אני ככה סתם
|
מה זה סתם, הוא שואל היום פה, מחר שם
|
אחר כך בחוץ יושבים על איזה גשר
|
חולמים על לחם רך ועל אישה
|
תחשוב הוא אומר לי, שהבתים זה מעוגות
|
והמים בנהר זה קוקה קולה
|
כשאני משתין לתוך המים
|
וולפגנג מביט בי בעצבות
|
לא טוב, הוא אומר, הרסת את הקולה
|
לבנות חלום חדש זה לא פשוט
|
תקועים בדממה ברחובות מתים
|
פליטים של שנות השישים
|
חיים באגדות ואחר כך כותבים
|
הודפס ב -