גיל ויין ורון בוחניק - צבעים
מחבר ומלחין: גיל וינגרטן
היא הכירה כבר בחור עם לב מזהב
|
שהבטיח שיצבע בורוד את העבר
|
אחד ספר לה את הירוק
|
מול הכתום של הנרות ששרפו לה עוד ערב
|
על השטיח האדום עם היין הלבן
|
מכרו לה חלומות על חיים רחוק מכאן
|
שהיא תכיר עוד מקרוב
|
את הכחול של הים והצהוב של השמש
|
והיא אומרת שאצלה הכל שחור ולבן
|
ואיך כולם צבועים כשמדובר באהבה
|
היא רוצה את השקוף לב פועם בגוף
|
ולשמוע את השקט
|
זה או שאני תמים או שאני עיוור צבעים
|
אבל כשאני איתה זה עושה לי נעים
|
כמו לראות את פריז נוף בטורקיז
|
לא רוצים ללכת
|
היא מספרת על הפצע תאוות הבצע
|
ואיך בסוף היום גם הכסף הוא רק צבע
|
שדומה לאפור זה מזכיר לה את הקור
|
ושוב היא נעלמת
|
לחיוך שלה יש הרבה גוונים
|
והוא אומר הכל כשהוא אצלה על הפנים
|
שעות של שתיקות היא לא רוצה לראות
|
שהשמיים כבר תכלת
|
והיא אומרת שאצלה הכל שחור ולבן
|
ואיך כולם צבועים כשמדובר באהבה
|
היא רוצה את השקוף לב פועם בגוף
|
ולשמוע את השקט
|
זה או שאני תמים או שאני עיוור צבעים
|
אבל כשאני איתה זה עושה לי נעים
|
כמו לראות את פריז נוף בטורקיז
|
לא רוצים ללכת
|
והיא אומרת שאצלה הכל שחור ולבן
|
ואיך כולם צבועים כשמדובר באהבה
|
היא רוצה את השקוף לב פועם בגוף
|
ולשמוע את השקט
|
זה או שאני תמים או שאני עיוור צבעים
|
אבל כשאני איתה זה עושה לי נעים
|
כמו לראות את פריז נוף בטורקיז
|
לא רוצים ללכת
|
הודפס ב -