שלום חנוך - לילה
מחבר ומלחין: שלום חנוך
מעל הצמרות עדים העננים
|
כשהירח אל הגן
|
מניד ראשו, נותן סימן
|
-"אפשר לשבת"
|
שם בפינה אותו ספסל
|
קלט את כל כמות הטל
|
והתרטב
|
-"תיקח מגבת"
|
אומר הלילה ושוכב.
|
הלילה הזה,
|
שום סימן הוא לא נותן.
|
הוא מעוור, הוא מכוון
|
את התנועה
|
בשלל גחליליות.
|
הוא מספר מעשיות
|
והוא חושב שילדים מאמינים לזה,
|
מן לילה שכזה,
|
כזה.
|
בחלונות כבו מזמן כל האורות,
|
ושתי עיניים ירוקות
|
שולחות סימפוניות אנקות
|
סולם מינורי.
|
בביתני התינוקות
|
מיללים בהפסקות.
|
נצבט הלב
|
-"היי אמא, עורי"
|
אומר הלילה ושוכב.
|
הלילה הזה,
|
שום סימן הוא לא נותן.
|
הוא מעוור, הוא מכוון
|
את התנועה
|
בשלל גחליליות.
|
הוא מספר מעשיות
|
והוא חושב שילדים מאמינים לזה,
|
מן לילה שכזה,
|
כזה.
|
החלה רוח שורקת אלף מנגינות
|
חצר פניה מליטה,
|
עוצרת את נשימתה
|
כי בא אורח.
|
הסהר מעגל את פיו
|
במין חיוך כל כך חביב
|
ומסתרק
|
-"אתה קירח"
|
אומר הלילה וצוחק.
|
הלילה הזה,
|
שום סימן הוא לא נותן.
|
הוא מעוור, הוא מכוון
|
את התנועה
|
בשלל גחליליות.
|
הוא מספר מעשיות
|
והוא חושב שילדים מאמינים לזה,
|
מן לילה שכזה,
|
כזה.
|
הודפס ב -