ניגון לשבת קודש: באלפי בתי כנסת בארץ ובעולם מקובל לשיר בקבלת שבת, מיד אחרי הפיוט 'ידיד נפש', ניגון בלי מילים, שהפך לפס הקול של אווירת הקדושה השבתית הנפרשת על היקום. את הניגון הזה הנחיל לציבור הרחב הרב משה-צבי נריה זצ"ל שיום פטירתו יחול בשבוע הבא (נפטר בי"ט בכסלו תשנ"ו), ושאף נבחר לשמש כדמות החמ"ד השנה, ודמותו נלמדת בהרחבה באלפי מוסדות החמ"ד. בשנת תר"ץ (1939) עלה הרב נריה לארץ ישראל ונעשה מתלמידיו של הרב קוק בישיבת 'מרכז הרב'. כמה שנים אחר-כך, בכסלו תרצ"ד (נובמבר 1933), עלה על הקרקע הגרעין המייסד של כפר הרא"ה, והרב קוק ביקש מתלמידו, הרב נריה, לנסוע לשם ל'שבת חיזוק'. בליל שבת ישב הרב נריה עם המייסדים ושר איתם את הניגון הזה, שאותו ספג בבית אביו, שהיה רב בעיירות של חסידי חב"ד, ובביתו שרו ניגונים חסידיים מקוריים. הניגון הזה הרים את התושבים לפסגות של התעלות רוח וקדושה. מאז החלו בישיבת כפר הרא"ה, אותה ייסד הרב נריה, לשיר את הניגון הזה בקביעות בליל שבת, ומשם הוא התפשט לקהילות רבות ברחבי הארץ. בחב"ד שרים אותו בהתוועדויות וסביב שולחן השבת, אם כי בקצב איטי יותר. הוא מופיע בספר הניגונים של חב"ד בשם 'ניגון לשבת ויום טוב' מספר צ"ב. בתקליטי חב"ד הישנים הוא מוצג כ'ניגון געגועים', ועל עטיפת התקליט הוא מתואר במילים: "נעימה מלבבת בשלוש בבות, שחוברה בראשית תקופת החסידות, והמביעה תשוקה עזה להתעלות רוחנית". לביצוע הנוגע של ביני, החליטו בהפקת צמאה לייצר קליפ ייחודי ומקורי הכולל יצירה מרהיבה הנעשית בטכניקת ציור בחול, של האמנית בחול נעמי זייבלנד. היא יצרה קליפ ייחודי שהצליח לתרגם את הרגשות והכיסופים שמביא איתו הניגון הזה. הוסף על ידי user157132269288