כשהלילה יורד על ההר השחור |
אני קם מעפר ונושם את הקור |
וריחות מלחמה נישאים באויר |
אם מאז או עכשיו קצת קשה להגדיר |
מסביב לי הם מחכים לי דור אחר דור |
הקרבות שלחמנו מזמן התיישנו |
הכלים אחרים, הפנים השתנו |
בחילות יהושוע, דוד או שאול |
מה הדרך ללכת ואיפה הגבול |
ומתוך החושך קולות אלי יענו |
כשהאדמה ירוקה והנשימה מתוקה |
והמהומה רחוקה |
ואני הגורל, ואני החייל |
ואני מביט בשתיקה עד שהאבק שוב ישקע |
לא הם לא ילמדו (אף פעם) |
לא הם לא ילמדו |
איך יוצאת מתוך השקט צעקה |
רכובים על סוסים אז דהרנו רחוק |
כשהאש מתלהטת בלילה עמוק |
נגד מי, נגד מה זה בכלל לא חשוב |
זאת הדרך ללכת, הדרך לשוב |
כשרצים קדימה אין זמן אפילו לחשוב |
כבר שנים שאני ללא גוף, ללא שם |
כמו סימן על החוף שהילד רושם |
אך כל פעם שאש שוב עולה בשדות |
והאופק מלא בעשן וחידות |
אז אני הכתובת שעל הקיר למולכם |
מעבר: |
x4 |
כשהאדמה ירוקה... |
דני רובס זה לא אנינוסעת בעקבות האהבהגרעיניםלא נרדמת תל אביבגיליאני לא מפסיק להתרגשרכבות 68-80-88איך הוא שרמוקפת באורבדרך אל האושר |
לא הוגדר יזהר אשדות - שה לה לה דני סנדרסון - זאת שמעל למצופה מופע הארנבות של ד"ר קספר - ימות הקיץ שלמה ארצי - צרות בתל אביב גלי עטרי וחוה אלברשטיין - כמו עשב בניסן |