מחבר ומלחין: ארקדי דוכין
|
|
![]() לחץ לתצוגה נוספת ![]() ![]() |
| כשהאדם מאבד את הטעם, מתייאש מהכוחות של עצמו |
![]() ![]() ![]() |
| עליו לפנות לשמיים, יש שם מי שמקשיב רק לו. |
![]() לחץ לתצוגה נוספת ![]() ![]() ![]() |
| ואז, עוד בלי לדעת כלום, אדם מקבל מענה, |
![]() ![]() |
| רצונות חדשים, מילוי וקידום, תקוות לעתיד טוב ושונה. |
![]() ![]() |
| אחר כך הוא שוב נופל, שוב מתחיל לצעוק ולשנוא |
![]() ![]() ![]() |
| מרגיש ריקנות מחומר, מרוח. בקושי סוחב את עצמו. |
| פזמון: |
![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() |
| כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות |
![]() ![]() ![]() ![]() |
| דרכו הדרך לחופשי במסתרים תבכה נפשי |
![]() לחץ לתצוגה נוספת ![]() ![]() |
| והוא נופל כבר בלי חומר דלק, הכל ריקני וזר, |
![]() ![]() ![]() |
| גם בעבודה, גם בתוך הבית מרגיש מבפנים שום דבר. |
![]() לחץ לתצוגה נוספת ![]() לחץ לתצוגה נוספת ![]() ![]() ![]() |
| לפעמים מעדיף את החומר, לפעמים את הרוח, אך גרוע מכל כלום. |
![]() ![]() |
| רק רוצה לנוח, רק רוצה להתרסק וליפול. |
![]() ![]() |
| ועוברים חודשים של טוב ורע, הבלבול רק גובר וחונק, |
![]() ![]() ![]() |
| עד שאין כבר מוצא מתוך הביצה, הוא קם ובוכה וצועק. |
| פזמון |
![]() ![]() לחץ לתצוגה נוספת ![]() ![]() |
| וזה לא בכי מעירפול ידיים, פשוט האדם כבר מבין שלבד אי אפשר. |
![]() ![]() |
| צריך מינימום שניים, כך מתגלה אלוקים. |
![]() ![]() ![]() |
| ואז הוא בונה לו כתר, כי זאת מטרה עליונה |
![]() ![]() ![]() לחץ לתצוגה נוספת |
| הוא מתחיל להבין שהכל תלוי רק בו ובחברה הנכונה. |
![]() ![]() |
| מצד אחד זוכה לכתר, מצד שני לשפלות של עצמו. |
![]() ![]() ![]() |
| אין כלום בעולם הזה, רק הבורא, אדם מאמין בכל דבר כשרע לו. |
| פזמון x2 |
| 4. |
מאת: ג'ונס
פורסמה בתאריך: 20:40:50 29-08-2010
מישהו שם לב לאן נעלם שתיים? אני דורש לדעת איפה שתיים!!!
|
| 4. |
מאת: Daz
פורסמה בתאריך: 21:52:19 06-02-2010
ל-3, שני, את צודקת!
|
| 3. |
מאת: שני
פורסמה בתאריך: 20:49:23 30-01-2010
עוד מישהו שומע את הדימיון לפזמון של "נרותי הזעירים" |
| 1. |
מאת: Daz
פורסמה בתאריך: 19:47:04 17-01-2010
שיר ענק!!
|
