מוקי ויזהר אשדות - מטעי הדובדבן של אוקראינה
מחבר: אלונה קמחי
מלחין: יזהר אשדות
נוסעים בדרכים מכוסות בוץ
|
בוולגה שנת שישים ושמונה
|
תגידו, איך קראו לבירה הפושרת הזו
|
ששתינו אתמול בערב?
|
אני שומע צחוק מרוחק שמגיע משדות החיטה
|
אני שומע את האקורדיון שיצא מכיוון
|
והכוכבים בשמיים האלה הם הכי בהירים
|
בתוכי, בתוכי
|
מטעי הדובדבן של אוקראינה
|
בתוכי, בתוכי מטעי הדובדבן
|
שוב לרוץ בין השלגים בשבילי הזמן
|
יחפים ושיכורים מפריחת הדובדבן
|
x2
|
העיר אפורה טובלת בשלג רטוב
|
אומרים שהיא כמו לונדון
|
במובן מאד מסוים כרזות ענקיות
|
של לנין סיסמאות המפלגה
|
תורים אינסופיים לאפונה ותפוחי אדמה
|
ובשוק הסוחרים הגרוזיניים
|
מוכרים דליים של פרחים
|
מזוודות מלאות תפוזים
|
כל כך קר - לעולם לא אספיק להגיע הביתה
|
כדי להשתין
|
ואני שומע את המלאכים שרים
|
על מהפכת אוקטובר
|
אני שומע את הצוענים
|
מתווכחים ליד בית העלמין
|
והדגלים האלה הם ציפורים אדומות עצומות
|
הי, תקשיב לקולם של נערי המקהלה
|
בתוכי, בתוכי
|
מטעי הדובדבן של אוקראינה
|
יותר מכל אני אוהב את המצעד
|
באחד במאי מעל כתפיו של אבי
|
אני משקיף על ים ללא גבול
|
של דגלים ובלונים
|
והכפתורים במדיהם של אנשי הצבא
|
מסנוורים בשמש
|
יכולתי להריח את השיער שלו
|
ריח אבק ונוצות גוזלים
|
וכשהוא מת, הבית היה מלא בלילך
|
וסיגליות מפני שהיה אפריל
|
ואני שומע את תזמורת הצבא האדום
|
וכל הנשים מריחות מבושם "מסקווה האדומה"
|
והצבא הזה הוא החזק והטוב שבצבאות
|
והיום הזה הוא המושלם הימים
|
הי, הקשיבו כולם
|
לתרועת החצוצרות הזהובה
|
שבתוכי, שבתוכי
|
בתוכי, בתוכי
|
מטעי הדובדבן של אוקראינה
|
בתוכי, בתוכי מטעי הדובדבן
|
הודפס ב -