אין גירסה קלה
הצג גם אקורדים
| אני לא מפחד למות אני רק מת מפחד |
| אמר לי ד"ר התחכמות כשישבנו יחד |
| כי לאו דווקא בגילופין הבן אדם פתאום נופל |
| אל תוך משחק החילופין בין העיקר והטפל |
| אז כל מה שצריכים זה יד ברגע של סחרחורת |
| עם יד ביד כל חושך עד הוא חתיכה שחרחורת |
| אך זו בושה שיש מצב שבו הזמן זוחל כצב |
| בזמן שכל או רוב הזמן אתה בוכה איך רץ הזמן |
| פזמון: |
| הו ד"ר התחכמות הוא באמת ידע למות |
| הי ד"ר התחכמות הוא באמת ידע למות |
| אחר כך הוא ברח לבד אני לבד נשארתי |
| סלים קלעתי בד בבד גם תשבצים פתרתי |
| צריך לומר לא שמתי לב איך שחלף עבר הזמן |
| מצאתי איך להשתלב בנוף שמסביבי אז מה |
| אתם תגידו זאת בושה אני חושב זאת לפלא |
| איך הייתי מאושר חופשי בתוך הכלא |
| וד"ר התחכמות החזר ובעיניו מן צל מוזר |
| בפיו חיוך איזה צרוף הוא רק אמר טירוף טירוף |
| פזמון |
| שמע כל אמת יוצאת לאור עם פצצת זמן מרשרשת |
| מי שיכול לספור כל חור שוכח את הרשת |
| אמר לי ד"ר התחכמות אחרי ששוב ברח ושוב |
| רק שקשיים בהתרשמות אילצו אותו תמיד לשוב |
| אני הולך על הקשבה דממה דקה זה צוהר |
| דרכו נמשך חוט מחשבה עם אין סופו בזוהר |
| כן אני מתחיל להתאמן להיות נכון בהזדמן |
| האושר הגדול מדי ואין מי שראה וחי |
| פזמון |
| אז איך שזה עומד היום הסוף אינו ידוע |
| עם שתי נשים צריך לחיות עם למה ומדוע |
| וד"ר התחכמות החל בתוך תוכו להתרכז |
| פתאום אמר אני מתחיל אל תוך היקום להתנקז |
| נבהלתי קצת לבי נחרד אך הוא שלווה ורוגע |
| פתאום אמר אני נפרד אני רואה לנוגה |
| או אז שמעתי נקיפה האושר בעיניו קפא |
| אולי ראה את האמת אני נותרתי עם המת |
| מעבר: |
| x2 |
| פזמון |
|
מאיר אריאל צרבת לזכרוןטיפש חכםאיך לפעמים אנימונה ליזה בבנקסינרומןנרקומן ציבורמים מתוקיםתקווהשיר הקומבינהפלוגה בקו |
לא הוגדר רונה קינן - סיפור מגירה רונית שחר - תרגעי עכשיו הראל מויאל - אורח מיותר שלומי שבן - עם טליה נצ'י נצ' - סבבה |
