המידע נלקח מ - ויקיפדיה: לערך | לרשימת התורמים
עפרה חזה היא זמרת ישראלית שפיתחה קריירה בינלאומית.

קורות חיים וקריירה מוזיקלית

ילדותה - סדנת תיאטרון שכונת התקווה
בת שבע חזה נולדה בשנת 1957 בשכונת התקווה שבתל אביב, כבת זקונים,
התשיעית במניין הילדים, ליפת ולשושנה חזה, זוג מסורתי יוצא תימן, שעלה לישראל בשנת 1944.
כמה שנים לאחר היוולדה, החליטו הוריה לשנות את שמה לעפרה, בלחץ אחיה ואחיותיה.
את האהבה לשירה רכשה עפרה מגיל צעיר מאמה, אשר עוד בתימן הייתה זמרת פופולארית בחינות,
ובביתה השירה היה דבר שבשיגרה.
בבית הספר "עוזיאל", שבו למדה, מומש כישרון השירה של עפרה לראשונה,
כאשר צורפה כסולנית למקהלת בית הספר, ובהמשך, בגיל אחת עשרה,
לקחה חלק במקהלה של מנשה לב רן, ואחת לשבוע הייתה נוסעת ל"בית ברגר".

בקיץ 1971, בעודה בת שתים-עשרה, הופיעה חזה בחתונה של חברים ושם שמע אותה משה ערוסי,
שהיה חבר בסדנת התיאטרון של שכונת התקווה.
את הסדנה ניהל בצלאל אלוני, בן עשרים ותשע אז, והיא הייתה מקום מפגש לצעירי השכונה.
מלבד מרכז תרבותי וקהילתי, שימשה הסדנה גם כמקום בעל עניין חברתי.
לאחר שהסכים אלוני להיפגש עם הילדה הצעירה בהמלצת חבריו, באה אל בית הזוג אלוני והתקבלה לסדנא מייד.
זאת הייתה תחילתה של דרך משותפת ארוכת שנים בינה לבין אלוני.

בתחילת הקריירה המוזיקלית של חזה גילמה בעיקר דמויות משנה בהצגות ושימשה כמחליפה.
בערב הבכורה החגיגי במועדון "צוותא" למחזה ושמו "סמבוסק, מתי הבחירות?",
נטש השחקן הראשי את הסדנה ואת ההצגה כמה שעות לפני ההופעה.
עפרה, אשר ידעה על-פה את כל תפקדי הצגות הסדנה מצפייה ומהקשבה, הוזעקה באופן בהול על ידי אלוני,
ובאלתור מוחלט, תוך העברת התפקיד מזכר לנקבה, כבשה את לב הקהל.

לאחר הופעת הבכורה שלה, חזה החלה להופיע במסגרת הסדנה באופן שוטף.
בשנת 1973, ירדה סדנת התיאטרון אל סיני להופיע מול החיילים במלחמת יום כיפור,
עם הצגה חדשה בשם "אהבה ראשונה".
ההצגה הייתה הראשונה של הסדנה ששיריה הוקלטו ושירה של חזה, "געגועים", שודר ברדיו והגיע אל ראש המצעדים.

ההצלחה הראשונית וסוף תקופת הסדנה השכונתית
בשנת 1974 השתתפה חזה ב"פסטיבל הזמר והפזמון בסגנון עדות המזרח",
שהיה מתקיים מדי שנה וזכתה בו במקום השלישי.
לאחר הזכייה, החליטה חזה לממש את הפוטנציאל שלה בדרך להיות זמרת מקצועית, יחד עם אלוני.
היא החלה ללמוד פיתוח קול, ריקוד ותנועה והמשיכה להופיע ברחבי הארץ.
התפתחותה המקצועית הביאה להגדלת תפקידיה על הבמות,
ובשנת 1975 הופיעה עם חברי הסדנה בפסטיבל הזמר עם השיר "פרשת דרכים".
באותה שנה יצאה חזה להופעות בארצות הברית לצד זמרים נוספים עם המופע "כאן ישראל".

בתקופה זו החליט אלוני לוותר על ניהול הסדנה ולהפוך להיות האמרגן והמנהל האישי הצמוד של חזה.
החלטה זו הביאה בסופו של דבר לסגירת הסדנה, שכן איש לא לקח על עצמו את ניהולה אחריו.
על מנת להרים את קריירת הסולו שלה, אירגן אלוני מופע שהוצג בפני המפיק הידוע אברהם פשנל.
התלהבותו של פשנל הייתה מיידית וחזה חתמה על חוזה לחמש שנים, אולם בפברואר 1976 התגייסה לצה"ל.
לאחר הופעות מזעריות במסגרת "צוות הווי הנח"ל", בהן לא הרגישה כי הפוטנציאל שלה ממומש,
עזבה לתפקיד פקידה פלוגתית בסדנת השריון, מה שהותיר לה להופיע באופן בו אהבה.
לאחר שנה נענתה בקשתה לקיצור שירותה הצבאי,
ולאחר סיום השירות המשיכה את הקריירה המוזיקלית שלה תחת ניהולם של דשא ואלוני.

הצעד הראשון של חזה אחרי השחרור מהצבא היה לחזור למסגרת של הרכב.
באותם ימים פרשה ירדנה ארזי משלישיית "שוקולד מנטה מסטיק", ולאחר מכן גם לאה לופטין.
פשנל החליט ליצור הרכב חדש, ולרותי הולצמן, היחידה שנותרה מההרכב המקורי,
הוא צירף את ישראלה קריבושי ואת חזה.
תחילת הקריירה של ההרכב החדש הייתה במסע הופעות בן שישה שבועות של בסקנדינביה.
התלהבותה הראשונית של חזה מתפקידה החדש החל להתפוגג כבר בהופעות בסקנדינביה.
העבודה בלהקה לא הייתה לרוחה וההרכב התפרק עוד לפני שהחל להופיע בישראל.
לאחר הפירוק, הודיעה חזה לאלוני כי ברצונה לפתוח בקריירת סולו.

ההצלחה הגדולה בישראל בשנות השמונים
תחילת קריירת הסולו של חזה נתקלה בקשיים רבים, כאשר כותבי השירים הנחשקים ביותר באותה תקופה,
כמו מתי כספי ואהוד מנור, לא הסכימו לכתוב לזמרת האנונימית.
אולם, בשנת 1979 זכתה לטעום לראשונה את טעם ההצלחה,
כאשר לוהקה לתפקיד דינה, בתו של פולי בסרטו של אסי דיין "שלאגר", לצידם של "הגשש החיוור".
בסרט נכללה סצנה בה דינה יוצאת נגד בן זוגה שמקניט אותה על רצונה לרקוד כמו "פרחה",
ובתגובה מתחילה חזה לרקוד ולשיר במועדון את "שיר הפרחה".
השיר הפרובוקטיבי הפך במהירות הבזק ללהיט היסטרי,
נותר חמישה שבועות בראש מצעד הפזמונים, וקטע השירה שלה מהסרט הוקרן בטלוויזיה.
גלי צה"ל אסרו על שידור השיר במשך חודשים ארוכים, מפני שנחשב לנועז במיוחד.
צעד זה היה אחד מבין רבים ושונים שפגעו באופן מסוים בקריירה שלה,
מאחר שאיש לא רצה קשר עם תדמית הפרחה, אשר הייתה שונה מהאישיות של חזה.
על אף כל אלה, קהל המעריצים של חזה החל לצבור תאוצה והיא הפכה לדמות מוכרת לכל.

ההצלחה של "שלאגר" עודדה את פשנל ללהק את חזה לתפקיד ראשי בסרט נוסף,
"נערת הפרברים" של הבמאי ג'ורג' עובדיה, לצד מנחם עיני ואבנר דן.
היא גילמה שם את ורד, רוכלת שהתעוורה בתאונה בילדותה,
שבזכות תרומה שמשיגים לה שלושה בטלני רחוב עם לב זהב עוברת ניתוח וזוכה מחדש במאור עיניה.
לאחר הניתוח היא פוגשת אמרגן, והופכת לזמרת מצליחה.
חוויית הסרט הייתה רחוקה מלהיות חיובית בשבילה, והיא ויתרה על קריירה קולנועית בהמשך דרכה.

באותה שנה השתתפה חזה בפסטיבל הזמר עם השיר "על אהבות שלנו" וזכתה במקום השישי.
בתחרות השירוויזיון לילדים שנערך בחנוכה 1979, השתתפה עם השיר "פלאש גורדון", וזכתה במקום הראשון.

בשלב זה בקריירה שלה, לאחר תקופה ארוכה בה איש לא היה מעוניין לשתף פעולה עם חזה,
החליט בצלאל אלוני לסיים את החוזה עם פשנל,
והחל לנהל את עסקיה באופן עצמאי, דבר שכלל גם כתיבת מרבית שיריה באותה תקופה.
לאור העובדה שמספר להיטים כבר הופקו, החליטו השניים כי יש להוציא אלבום.
על בסיס השירים מ"שלאגר" ומ"נערת הפרברים" הקליטה חזה בשנת 1980 את אלבום הבכורה שלה כסולנית,
"על אהבות שלנו", במסגרת החוזה שחתמה בחברת "פונוקול".
האלבום הוציא להיטים רבים, כמו "שיר הפריחה", "הגשם", "שיר אהבה לחייל", "פלאש גורדון" ועוד.
היא זכתה לתואר "זמרת השנה" במצעדים של תחנות הרדיו
"גלי צה"ל" ו"רשת ג'" ועל ידי העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב".
האלבום מכר כ- 20,000 עותקים, וזכה במעמד אלבום זהב.

באותה שנה השתתפה חזה שוב בשירוויזיון לילדים עם השיר "סימנים של אוהבים",
ושוב זכתה במקום הראשון, וכמו כן גם שלחה את השיר "הוא" לוועדת הקדם-אירוויזיון, אך השיר נדחה.
לאחר מכן התבקשה חזה להתמודד עם השיר בפסטיבל "מדיטור" בפורטוגל כנציגת ישראל.
היא הסכימה, ואז גם הוחלף שם השיר ל"תפילה". במקביל, הייתה חזה נציגת ישראל ב"טלתרום" בצ'ילה.

פחות משנה אחר-כך, יצא תקליטה השני של חזה, "בוא נדבר", עדיין בחברת "פונוקול".
האלבום כלל גם הוא חומרים פרי עטו של בצלאל אלוני, וזכה גם הוא בתקליט זהב.
רבים משיריו הפכו גם הם ללהיטים: "תפילה", "סימנים של אוהבים" ועוד.
לאותם התארים שאפפו את אלבום הבכורה זכה גם אלבומה השני, וחזה עצמה זכתה בשנית לתואר זמרת השנה.

בשנת 1982 עברה חזה לחברת התקליטים "הד ארצי", שם הוציאה את אלבום הסולן השלישי שלה, "פיתויים".
האלבום הוציא גם הוא מספר להיטים: "כל יום מתחילה שנה", "גבריאל" ועוד,
וזכה באלבום זהב גם הוא. אז גם יצאה לראשונה במופע הנושא את שם האלבום,
בהפקה מוזיקלית של אלדד שרים, שם החלה לצבור נסיון הופעה על הבמות.
חזה השתתפה שנית באותה שנה בשירוויזיון לילדים עם השיר "מלכת הקסמים", ושוב זכתה במקום הראשון.
השיר נכלל גם הוא באלבום.
באותה שנה זכתה ב"פרס כינור דוד" וכן שוב בתואר "זמרת השנה" על ידי כל כלי התקשורת בארץ.
באותה שנה הוציאה חזה גם את האלבום "עפרה חזה לילדים", שכלל 30 ביצועים שלה לשירי ילדים מפורסמים.

הצלחתה של חזה במכירות ובהופעות הייתה מנוגדת ליחס אשר קיבלה מטעם עורכים מוזיקליים ברדיו,
אשר לא גילו כלפיה אהדה רבה ולא שידרו את שיריה תכופות.
הדבר יצר ניגוד מוחלט בין חוות דעתם של מנהלי הרדיו לבין קהל המעריצים הגדול שלה, שגילה כלפיה אהדה רבה,
מה שהתבטא במצעד הפזמונים, כאשר שיריה עלו אל ראש המצעדים על ידי המאזינים.

שנת 1983 הייתה שנה מכרעת בקריירה של חזה. באותה שנה עתיד היה האירוויזיון להתקיים במינכן שבגרמניה.
אהוד מנור חש צורך שדווקא שם יעמוד נציג ישראלי וישיר שוב ושוב את המילה "חי".
הוא כתב את השיר "חי" והציע אותו לירדנה ארזי לקראת הקדם-אירוויזיון,
אך ארזי סירבה לקבל את השיר, בטענה שכבר הכינה שיר, "שירו שיר אמן".
מנור פנה לחזה, שמיד הסכימה לבצעו. בפעם הרביעית מאז שניסתה להתקבל אל קדם התחרות,
התקבל השיר ששלחה ובתחרות הקדם-אירוויזיון שנערכה בירושלים זכתה חזה במקום הראשון, עם 73 נקודות.
ירדנה ארזי הגיעה למקום השני, בפער של נקודה אחת,
ויש הטוענים שתחרות זו היא שפתחה את ה"מאבק" בין עפרה חזה לירדנה ארזי,
ובעיקר בין מעריצותיהן, מאבק שנמשך מספר שנים, ושהתקשורת שמחה ללבות.

באותה שנה הקליטה חזה את השיר "אחרי החגים" בדואט עם אבי טולדנו.
השיר נכתב והולחן במיוחד למצעד השנתי של גלי צה"ל.
היא גם השתתפה בשירוויזיון לילדים עם השיר "סופר סטאר", וזכתה שוב במקום הראשון.
האלבום "חי", שיצא מיד לאחר הקדם-אירוויזיון,
הצליח מאוד במכירות עם למעלה מ 43,000 עותקים, והפך לאלבום הפלטינה הראשון של חזה.
האלבום הוציא מספר להיטים, וביניהם: "חי", "סופר סטאר", "אמן למילים" ו"בלדה למלך",
שיר ששרה בימי סדנת תיאטרון שכונת התקווה, וזכה לחידוש.

בסוף אפריל היה עתיד להיערך האירוויזיון. במהלך ההכנות לתחרות בגרמניה ביקרו חזה ושאר הצוות הישראלי
במחנה הריכוז דכאו, שם היא פגשה זוג יהודים ניצולי שואה מישראל, שם הבעל אמר לה,
"הייתי אסיר במחנה הריכוז הזה, והיום חזרתי לבקר בו בפעם הראשונה מאז שהשתחררתי ממנו.
שמענו את השיר שלך. במוצאי-שבת, כשתשמיעי את השיר הזה לכל אירופה, תזכרי את מה שאת רואה עכשיו".
השיר הישראלי נחשב לבעל סיכויים מצוינים לאורך כל הדרך,
זכה לאהדה רבה והגיע למקום השני, בהפרש של שש נקודות בלבד מהשיר הזוכה.

מיד לאחר החזרה מהאירוויזיון הוציאה חזה את האלבום "שירי מולדת",
שכלל חידושים שלה לקלאסיקות עבריות, וזכה לביקורות משבחות.
מכירות של יותר מ- 40 אלף עותקים הפכו את "שירי מולדת" לנקודת מפנה בקריירה של חזה,
כאשר הצליחה לפנות בשיריה גם לקהל המבוגר, ובו זמנית לקרב את הדור הצעיר לשירים שלא פנו אליו.
באותה שנה נבחרה חזה שוב, בפעם הרביעית ברציפות, בתואר "זמרת השנה".
עוד באותה שנה הוצא אלבום שכלל מבחר להיטים של סדנת תיאטרון שכונת התקווה עם חזה, אך הוא לא זכה להצלחה רבה.

מאותה שנה ובמשך שנתיים כתבה חזה טור בעיתון "מעריב" בשם "אקורד נוסף". בטור זה כתבה על דברים שקרו לה,
על יחסי דת ומדינה, על הקונפליקטים בין העדות, על עניינים המעסיקים את אנשי שכונת התקווה ועוד.
הטור הופיע מדי יום שישי במדור הפובליציסטיקה של "מעריב", לצד טורים של חברי כנסת ואנשי ציבור.
כמו כן שימשה ככתבת בעיתון "חדשות הספורט".

באביב אותה שנה הוציאה חזה את האלבום "בית חם".
זו הייתה תקופה שבה נערות רבות עזבו את בית הוריהן,
ובתקשורת התגוללו סיפורים על נערות שלא מצאו בביתן בית חם.
חזה ביקשה מבצלאל אלוני שיכתוב שיר בנושא, והוא נענה.
השיר, הנושא גם את שם התקליט, סיפר על חלום ילדות נושן של חזה שלפיו,
אם יהיה לה יום אחד "הרבה הרבה כסף", היא תייסד מעון לילדים נזקקים, שיהיה בית חם.
מהאלבום יצאו להיטים רבים כגון: "בית חם", "יד ביד", "בן פרבר" ו"במנגינת הלב". האלבום זכה בזהב גם הוא.

הפריצה לחו"ל
בשנת 1984 החלו חזה ואלוני בפרויקט שאפתני,
אלבום שכל שיריו יהיו שירי עם תימניים, אותם תבצע חזה כמחווה למורשתה.
תחילה הקליטה שני שירים לניסיון, "גאלבי" ו"אסאלק".
בהמשך בחר אלוני את שאר השירים, ואף לימד אותה כיצד לקרוא את הטקסט בטעמים התימניים המיוחדים.
חצי שנה הקדישה חזה להקלטות, כשדגש רב מושם על איכות קולית וטכנית.
האלבום, "שירי תימן", יצא בדצמבר 1984 ובו חידשה חזה שירים תימניים ישנים ממגוון של תקופות ומקורות,
מסוף המאה השש-עשרה (של רבי שלום שבזי), ומתקופות מאוחרות יותר, בעיבודים חדשים של בני נגרי.
שלושה משירי התקליט הושרו בערבית וכל השאר היו בעברית, בנעימה תימנית,
והעיבודים שנעשו לתקליט כללו שילוב מקורי של צלילים ומקצב עממי תימני, עם כלים ותזמור קלאסיים.
כשיצא האלבום, שהיה אחר כך לפריצת הדרך של חזה לחו"ל, הוא הושמע רק בתוכניות הזמר המזרחי.
באף תוכנית רדיו אחרת לא גילו עניין בשירי האלבום, השונה באופיו ובתכונו מהמיינסטרים.
אז פנה אלוני ליאיר ניצני, לצורך הכנת הרמיקסים.
ניצני היפנה אותו ליזהר אשדות שהכין את הרמיקס לשיר "גאלבי".
לאחר אי ההתעניינות המתמשכת, נשלח השיר לאנגליה על ידי צעיר אנגלי בשם גרנט אשר גילה בו עניין.
מספר עותקים של התקליט ושל הסינגלים המחודשים הגיעו אל חברת התקליטים האנגלית "S Records".
בחברה התרשמו מאוד, וקנו את זכויות התקליט מ"הד ארצי". התקליט נמכר ללא הרף באנגליה,
זכה לשבחי הביקורת של עיתוני המוזיקה היוקרתיים ביותר והחל את ההצלחה הגדולה ברחבי העולם של עפרה חזה.

תפנית חשובה בקריירה של חזה ארעה כאשר השיר "אם ננעלו" זכה לגרסאת רמיקס בידי צמד הדי ג'יי "קולד קאט".
השניים סימפלו את השיר לגרסאת מועדונים בשם Paid in Full, אשר התפרסם באירופה ובבריטניה,
ופרסם את הסלסול התימני של חזה, אשר הביא לחשיפה בינלאומית שלה.

המשך הקריירה בארץ
ב-1984, לראשונה מזה ארבע שנים, הפסידה חזה את תואר "זמרת השנה" לירדנה ארזי,
שהייתה יריבתה התקשורתית. האחרונה ניסתה במשך מספר שנים לפרוץ
אל השוק המקומי כזמרת סולו לאחר פרידתה מ"שוקולד מנטה מסטיק", ובשנה זו הצליחה להעפיל אל הפסגה.
מנקודה זו, החל מאבק מממושך בין מועדוני המעריצות של שתי הזמרות,
כאשר השיא הגיע בהופעה של ארזי באמפי ווהל בתל אביב, כשמעריצה של חזה ירתה על שמלתה דיו מתוך אקדח מים.
מלחמה תקשורתית התחילה בין שתי הזמרות, אשר לובתה בידי מעריצותיהן,
והגיעה לסופה כאשר השתיים הודיעו כי התחרות אינה ביניהן, אלא בין המעריצות.

בשנת 1985 יצא האלבום "אדמה". האלבום, שבמקור תוכנן לכלול שירים שכולם פרי שיתוף פעולה בין חזה ונעמי שמר,
כלל לבסוף שירים של יוצרים ותיקים: סשה ארגוב, שמר עצמה, יעקב אורלנד,
משה וילנסקי ואפי נצר, לצד היוצרים הצעירים של התקופה, כדוגמת אהוד מנור ונורית הירש.
להיטי האלבום היו שיר הנושא, "גורל אחד" ו"מישהו הולך תמיד איתי".
האלבום נמכר ב-40 אלף עותקים והגיע למעמד פלטינה.
עוד באותה שנה הוציאה חזה את "שירי מולדת ב'", שהיווה המשך לקודמו. אלבום זה נמכר גם הוא ב-40 אלף עותקים.

ב-1986 ניסתה חזה לעדכן את הסאונד המוזיקלי בסגנונה וחברה עם יזהר אשדות להפקת האלבום "ימים נשברים"
שכלל סאונדים ואפקטים עדכניים וסגנון מעט יותר רוקיסטי משירי הפופ ששרה עד כה.
כל המילים והלחנים באלבום נכתבו על ידי חזה עצמה. מסע הופעות בבימויו של צדי צרפתי קידם את האלבום
והוא הניב להיטים כמו שיר הנושא, "הכאב הזה", "בוא ונגן אותי" ו"כל הקלפים".
כ-30 אלף עותקים נמכרו מהאלבום והוא הגיע לאלבום זהב.

בשנת 1987 הקליטה חזה את האלבום "שירי מולדת ג'". האלבום יצא לרגל חגיגות 40 שנה למדינת ישראל.
ב-3 בפברואר של אותה שנה היא ניצלה מהתרסקות מטוס צסנה שהיה
אמור להחזיר אותה מהופעה בבסיס חיל האוויר לתל אביב.
באותה שנה היא גם השתתפה בפסטיגל וזכתה במקום השני עם השיר "ארבעים".

ההצלחה בחו"ל
מאז ההצלחה באירוויזיון והצלחת האלבום "שירי תימן" בחו"ל,
נעשתה חזה לזמרת מבוקשת גם בתפוצות, בעיקר באירופה.
מעמדה בחו"ל הלך וגדל ואיתו גם הביקושים להופעות. הגרסה המחודשת של "גלבי" כבשה את המצעדים.
חזה התראיינה בתכניות האירוח הפופולריות ובעיתונים הנחשבים, וקמו לה מעריצים גם בחו"ל.
כדי לקדם את הקריירה בחו"ל היא הקליטה אלבום שלם בצרפתית בשם "Aime Moi",
שכלל גם חידושים בצרפתית לשירים עבריים שהצליחו.
לבסוף שוחררו מספר סינגלים מן האלבום, אך הוא לא יצא במלואו.
במקביל היא לא זנחה את הקריירה בישראל והמשיכה לקיים הופעות, ואף לשחק במחזמר "עוץ לי גוץ לי".

ב-1987 תבעה חזה צמד ראפרים אפרו-אמריקאים אשר סימפלו את קולה מהשיר "אם ננעלו".
אלוני, שראה את ההצלחה האדירה של הסימפול, החליט לקחת את אותה גרסה מחודשת של "אם ננעלו" מ-1984,
לערוך אותה מעט ולשלב בה קטעים באנגלית שכתב שיושרו על ידי חזה.
הדבר אכן נעשה, והתוצאות לא אכזבו.
ביוני 1988 הגיע השיר לראש מצעד הפזמונים בגרמניה ושהה שם 9 שבועות רצופים.
הסינגל נמכר ביותר משלושה מיליון עותקים. באותה שנה זכתה גם בתואר זמרת השנה שם.
כך יצא, שסמפול גרסת "אם ננעלו" על ידי הראפרים נתן לחזה קידום גדול בחו"ל.

חזה התפרסמה לא רק באירופה ובאמריקה, אלא גם במזרח הרחוק ואפילו בארצות ערביות, כמו תימן. אלבומה "שדי"
(Shaday), שכלל את השירים "גלבי" ו"אם ננעלו" בתוספת שני תרגומים לשירים מתוך האלבום "ימים נשברים"
ועוד שירי דאנס אתניים, יצא בשנת 1988.
אלבום זה נמכר עד סוף השנה בלמעלה ממיליון עותקים באירופה ובעשרות אלפי עותקים בארצות הברית.
מלבד הגרסאות המחודשות והמצליחות ל"אם ננעלו" ו"גאלבי", בלטה רצועה נוספת מתוך התקליט - "Love Song".
השיר, שהוא בעצם "רענון" לשיר של חזה מאלבום הסולו הראשון שלה,
מכיל קטע משיר השירים המדגיש את עוצמתה ואת ייחודה של האהבה.
בגרסה המחודשת אין שום כלי נגינה (א-קפלה) ורק אפקט הד קל ברקע.
יכולתה הקולית של חזה מודגשת ביותר בשיר הזה, ומסיבה זו יוצרים בעולם השתמשו בשיר זה ליצירותיהם.
באותה שנה זכתה חזה במקום הראשון בטקס "אריה הזהב"
בגרמניה וכעבור שנה זכתה במקום הראשון בפסטיבל הבינלאומי של טוקיו.
ההצלחה בחו"ל לא אפשרה לחזה להמשיך ולהוציא תקליטים גם בישראל,
ועל כן היא נעדרה למספר שנים והתרכזה בקריירה בחו"ל.

ב-1989 הוציאה את האלבום "רוח מדברית" (Desert Wind), שנרשם ככשלון יחסי ומכר רק חצי מיליון עותקים,
אך מספר שירים מהאלבום כמו "Ya Ba Ye" ו"Wish Me Luck" נרשמו כלהיטים.
נוסף על כך סיבוב ההופעות של האלבום זכה להצלחה מרובה וכלל שני הישגים חסרי-תקדים:
ראיון והופעה בתוכניתו של מלך הטוק-שאוו האמריקני ג'וני קרסון,
וראיון בתוכנית הבוקר האמריקנית "The Today Show".
באותה שנה השתתפה בעשיית הרמיקס לשיר "מקדש האהבה" של להקת Sisters of Mercy.
השיר בוצע בסגנון רוק כבד, והיא תרמה את קולה בסלסולי רקע. שיר זה הפך ללהיט באירופה ובארצות הברית.
כמו כן, סירבה חזה ממניעים דתיים לבקשת הותיקן לשיר בפני האפיפיור יוחנן פאולוס השני.
חזה הפכה לזמרת מוערכת בחו"ל עם הסגנון המוזיקלי החדש שלה ולסמל גאווה לישראל.
למעשה, מומחים לדבר בחו"ל טענו שחזה היא בעצם הראשונה מכולם שהביאה לעולם מוזיקה אתנית בשילוב סגנון מערבי,
ואחת היוצרות הראשונות של ז'אנר "מוזיקת העולם".

בשנת 1990 זכתה חזה בתואר "הזמרת הישראלית הנמכרת ביותר בכל הזמנים" במונטה קרלו,
וסירבה להצעתו של מייקל ג'קסון להצטרף אליו לסיבוב הופעות עולמי.
באותה שנה היא הופיעה בהופעה חיה בפסטיבל הג'אז במונטרה שבשווייץ והופעתה
המצליחה גם יצאה לאור על גבי תקליט בשנת 1997.
מלבד זאת, באותה שנה היא גם השתתפה שלוש פעמים בפסטיבל סאן רמו שבאיטליה.

בשנת 1993 הייתה חזה למועמדת הישראלית הראשונה לקבלת פרס הגראמי כזמרת מוזיקת עולם,
בזכות אלבומה המצליח "קריה",
שצעד מספר רב של שבועות במקום הראשון במצעד המכירות של המגזין "בילבורד".
האלבום כלל בין היתר שיר קינה לזכרם של היהודים שנרצחו בשואה ("Trains of No Return"),
שיר המבכה את גורלה של האישה בעולם השוביניסטי-שמרני
("Daw Da Hiya") ואף שני שירי חתונה מסורתיים של יהודי תימן.

באותה תקופה שיתפה פעולה עם גדולי הזמרים כמו איגי פופ, פול אנקה, sister of mercy
,פאולה עבדול ועוד. מלבד זאת, היא השתתפה בתוכניות האירוח הנחשבות ביותר באותה תקופה בחו"ל,
וגם שרה את שירי הנושא לסרטים "סחלב פראי" "האומנת" ו"המלכה מרגוט" ביחד עם המוזיקאי גוראן ברגוביץ'.
כך יצא, שעפרה חזה הפכה להיות לזמרת הישראלית הבינלאומית הראשונה, וגם קבעה שיא ישראלי:
הזמרת הישראלית היחידה עד היום שהייתה מועמדת לפרס הגראמי.

בשנת 1994 הקליטה חזה מספר שירים לרגל הוצאת אלבומה הבינלאומי החדש, "Queen in Exile".
הסינגל הראשון והיחיד מאלבום זה (Mata Hari) הפך ללהיט דאנס אתני קצבי,
ובחלק משירי האלבום היא שיתפה פעולה עם יזהר אשדות,
מי שהקפיץ אותה לצמרת הבינלאומית.
אלבום זה הביא לוויכוחים אומנותיים רבים עם חברת ההקלטה, והאלבום נגנז.
שירי האלבום הופיעו רק לאחר מותה באוסף "מנגינת הלב 2".
באותה שנה היא ניצלה בשנית מפגיעת ברק במטוס הג'מבו שהחזיר אותה לארץ מלונדון.

עם הצלחתה בחו"ל החליטה חזה לחזור לארץ ולהקליט אלבום ראשון בעברית מזה שבע שנים בשם "כל הנשמה".
אלבום זה הצליח מאוד ומתוכו בלט במיוחד השיר "לאורך הים".
ב-1994 היא הופיעה באוסלו שבנורבגיה בטקס קבלת פרס נובל לשלום שהוענק ליצחק רבין,
שמעון פרס וליאסר ערפאת.
בשנת 1995, ביצעה את השיר "לאורך הים" בעצרת הזיכרון במלאת 30 יום להרצחו של רבין,
בשילוב קטעים משירה "כל הנשמה".
ביצוע זה הושמע גם בתחנות הרדיו השונות, נכנס לקלאסיקה הישראלית ומורבה להישמע בימי זיכרון לחללי צה"ל.

בשנת 1997 הוציאה חזה את אלבומה האחרון, "Ofra Haza", שהופק על ידי פרנק פטרסון,
מי שאחראי בין השאר על להקת "אניגמה".
באלבום זה היא גם הקליטה את השיר "אם ננעלו" בגרסה חדשה.
רוב השירים באלבום הם באנגלית, ללא תוספת תימנית כפי שעשתה עפרה בשנים קודמות, ובנוסף יש מעט עברית וצרפתית.
מבין השירים הבולטים של האלבום ניתן למנות את השיר "Show Me",
הסינגל הראשון של האלבום אשר זכה למספר חידושים מצד זמרים מרחבי העולם, השיר
"Give Me a Sign" והחידוש לשירה של קארול קינג "You`ve Got a Friend".

ב-15 ביולי 1997 התחתנה עם איש העסקים דורון אשכנזי, גרוש ואב לשניים.
לאחר החתונה ניתקה חזה את קשריה עם בצלאל אלוני, ככל הנראה בשל לחצו של בעלה, והוא הפך להיות מנהלה האישי.
בשנת 1998 הופיעה ב"פעמוני היובל", הטקס המרכזי של חגיגות ה-50 למדינת ישראל,
שם שרה את השיר "ירושלים של זהב"
והשתתפה בפרויקט "עבודה עברית" בו חידשה את השיר "לתת" של בועז שרעבי.
באותה שנה השתתפה בעשיית הסרט המצויר הראשון של חברת "Dream Works", "נסיך מצרים".
בסרט זה שרה חזה את השיר "Deliver Us" ב-17 שפות שונות, וכן דיבבה את קולה של יוכבד.
הסרט זכה להצלחה אדירה בכל המדינות בהן הוקרן והוסיף להכרתה העולמית של חזה.
באותה שנה היא שיחקה בסרט "צדק מוחלט" שעסק בפרשיית ילדי תימן החטופים.
ב-1999 היא דיבבה את הסרט המצויר "המלך ואני", שם שרה חמישה שירים שונים.

פטירתה
בתחילת שנת 2000 החמיר מצבה הבריאותי של חזה.
היא הובהלה לבית החולים "תל השומר" במצב קשה ונפטרה כעבור שבועיים,
ב-23 בפברואר 2000, מסיבוכים שנבעו ממחלת האיידס.
בעלה נפטר כשנה אחריה ממנת יתר ב-7 באפריל 2001 והוא בן 41.
מותה גרם הלם ותדהמה רבה בישראל ובעולם והעיסוק בנסיבותיו העלומות והמסתוריות נמשך שנים.

משפחתה של חזה טענה כי היא נדבקה בנגיף האיידס מבעלה אשכנזי, שכן זה סירב לחשוף את תוצאות בדיקות הדם שעבר.
אמו של אשכנזי העידה בעצמה כי בנה נהג "להחליף בחורות" בתדירות גבוהה.
בצלאל אלוני העיד בראיון שנערך עימו כי במשך כל השנים הרבות בהן היה אמרגנה,
היה נוכח בוודאות לכך שחזה לא ניהלה קשר עם אף בחור.
מהצד השני טענה משפחתו של אשכנזי, כי לא הוא זה שהדביק את חזה בנגיף. הערפל הוסר מהפרשה בדצמבר 2007,
כאשר פורסמו דוחות משטרה המכילים את עדותו של הרופא שטיפל בחזה לאחר שנודע לה דבר מחלתה, ד"ר בורק.
מעדותו עלה כי מניתוח תוצאות בדיקת הדם של חזה ובעלה אשכנזי, מתברר כי אשכנזי נדבק במחלה כ-4 שנים לפני חזה,
אשר נדבקה בה שנתיים עד ארבע שנים לפני הגילוי, זמן ראשית נישואיהם.

היצירות האחרונות
לפני מותה התחילה חזה בהקלטת דיסק חדש באולפנו של המפיק המוזיקלי רן אביב,
אך לא הספיקה להוציאו לאור ונשארו רק סקיצות לא גמורות
(קטעים קצרים ונדירים מושמעים בסרטים הדוקומנטריים "חייה ומותה של עפרה חזה" ו"הילד הסודי של עפרה חזה").
מומחי מוזיקה בינלאומיים אשר השמיעה להם חזה את הסקיצות חודשים ספורים לפני מותה, ניבאו לתקליט הצלחה גדולה.
בראיון איתם בסרט "חייה ומותה", חשפו אותם מוזיקאים כי התקליט עתיד היה להיות מאוד "עמוק ושורשי",
ושחזה סוף סוף הייתה חופשייה "לנהל את העניינים" סביב התקליט בעצמה ללא הוראות מאחרים.
השיר האחרון המלא שהקליטה היה "Forgiveness" (סליחה)
עבור תקליטו של מוזיקאי יהודי בשם יונתן אלייאש "The Prayer Cycle"
(מחזור תפילות) המבוסס על קטעים מפרק כ"ג בספר תהילים, המוכר בפתיח "ה' רועי לא אחסר".
במהלך שנת 2007 ניסה שי אשכנזי, בנו המאומץ של דורון אשכנזי,
להוציא לאור את הסקיצות שהותירה חזה על גבי תקליט חדש,
אך הניסיון לא יצא לפועל בשל התנגדותה המשפטית של משפחת חזה.

Show short description >>