המידע נלקח מ - ויקיפדיה: לערך | לרשימת התורמים
מאיר אריאל הוא משורר, פזמונאי, מלחין וזמר ישראלי.
שיריו בוצעו על ידי אמנים מהשורה הראשונה של הזמר העברי על כל גווניו.

מאיר אריאל גדל בקיבוץ משמרות.
בצעירותו התנסה בכתיבת שירה, ושיריו הולחנו על ידי
חברו לקיבוץ שלום חנוך במסגרת "המשמרון", חבורת הזמר של הקיבוץ.

אריאל התגייס לחטיבת הצנחנים בה העביר את שירותו הצבאי.
בשנת 1966 נשא לאישה את תרצה הגדוש מכפר סאלד.
בפרוץ מלחמת ששת הימים שירת כלוחם במילואים באחד מגדודי הצנחנים שפרץ לירושלים.
בהשראת המלחמה כתב את השירים למיני-אלבום "ירושלים של ברזל" (1967).
המיני-אלבום, ובעיקר השיר "ירושלים של ברזל" אשר
נכתב בהשראת השיר "ירושלים של זהב" של נעמי שמר, פרסמו את אריאל
בציבור הרחב, במיוחד לאחר ששר את "ירושלים של ברזל" בכנס לוחמים,
מה שעורר הדים רבים והדביק לו את הכינוי "הצנחן המזמר".
חרף ההצלחה, הוא החליט כי אינו מעוניין בקריירת זימרה בתור הצנחן המזמר,
בגלל שהסתייג מה"גימיק" שבדבר, ונסע עם אשתו
בשליחות הקיבוץ לארצות הברית. בארצות הברית נולדו לו בת ובן, שירז ושחר.
הוא הושפע מאוד מהמוזיקה האמריקאית ובראש ובראשונה
מבוב דילן ומהמסרים המועברים בשיריו, והחל לכתוב שירים בהשראתו.

בשובו ארצה ניסה אריאל להשתלב בתל אביב בתור איש קולנוע.
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים גויס והוצב בתעלת סואץ.
אחרי המלחמה שב לקיבוץ משמרות ולמשפחתו, ואף התמנה למשרת מזכיר הקיבוץ.
הוא המשיך ליצור, וב-1978 הוציא את אלבומו הראשון
"שירי חג ומועד ונופל", הכולל בין היתר את השירים "ארול", "טרמינל לומינלט",
"תקווה, ו"שיר כאב". אלבומו השני, "...וגלוי עיניים", יצא ב-1984,
והוא כולל בין היתר את שיריו המפורסמים: "לילה שקט עבר על כוחותינו
בסואץ" שנכתב בהשראת תקופת שירותו כלוחם במלחמת ההתשה, "שדות גולדברג"
(שיר הידוע יותר כ"ילדתי שלי") ו"מחלק מוסר השכל (אגדת עם מקסיקנית)".
ב-1987 הוציא ספר שירים שכלל שירים משני אלבומיו הראשונים, שירים שכתב
לאמנים שונים ושירים שעתידים היו לצאת באלבומו הבא, "ירוקות", שיצא בשנת 1988.
בתקופת ההקלטות שכל את אביו, והוא בחר להקדיש את השיר "נשל הנחש" ואת האלבום לזכרו,
שירים מוכרים נוספים באלבום זה: "מדרש יונתי" ו-"פלוגה בקו (או לגמרי במקרה)".
ב-1987 עזב אריאל עם אשתו ושלושת ילדיו את קיבוץ משמרות ועבר להתגורר בתל אביב.
בסוכות באותה שנה החליט לצאת עם ההרכב "קאריזמא" - מיקי שביב (גיטרות, בס,
שירה וקולות), משה לוי (קלידים), רע מוכיח (תופים), יהודה עדר
(גיטרות, שירה, קולות), אדם מדר (מנדולינה, כינור,
חצוצרה, חלילית, קולות) ויואב קוטנר (קונגס, שירה) - לסיבוב הופעות
בסגנון מסעי ההופעות בארצות הברית, אשר נקרא "מסע הבחירות של מאיר אריאל".
הם יצאו ברכב, ונסעו מקריית שמונה ועד אילת. מסע ההופעות צולם ויצא בסרט.
כמה מהשירים שכתב אריאל בשנים 1989 - 1990 יצאו ב-1990
בתקליט שדרים שנקרא "עברנו את פרעה". ב-1993 יצא אלבומו הרביעי, "זרעי קיץ",
אלבום זה כולל את השירים המצליחים "זרעי קיץ", "סתם אחד" ו"מים מתוקים".
ב-1995 יצא האלבום "רישומי פחם" שהיה אלבומו החמישי, אלבום ייחודי עם שירים,
אותם כינה אריאל כיותר "קשים" לשמיעה, האלבום כלל בין היתר את "חיית הברזל",
"שיר המקצוע" ו-"שמעתי שאת נמצאת". ב-1997 יצא אלבומו השישי, "ברנרד ולואיז",
אלבום קונספט העוסק בעיקר בנושא האהבה; האלבום כולל את השירים: "ברנרד ולואיז",
"היכנסי כבר לאוטו וניסע" ואת אחד מלהיטיו הבולטים "לא יכול להוריד ממך את העיניים".
בשנת 2000, לאחר מותו, יצא אלבום נוסף של מאיר אריאל:
"מודה אני" אלבום עם הקלטות ביתיות, הכולל את השירים:
"מודה אני", ו"על ארץ מוותרים רק בלב".

כאשר חגגו הזוג אריאל את חתונת הכסף שלהם,
הגיעו שוטרים ומצאו סמים קשים באחת המתנות שקיבלו בני הזוג.
אריאל הצהיר שהוא משתמש בחשיש מזה שלושים שנה, אולם מעולם לא צרך סמים קשים.

בשנת 1987 התאחדו מאיר אריאל ולהקת קאריזמא להופעה אחת בהארד רוק קפה, בתל אביב.
האלבום דלתות נפתחות מעצמן (1998) תעד את מחציתה השניה של הופעה זו
וכלל אוסף שירים שכתבו חברי הלהקה השונים.
רוב השירים באלבום הם גרסאות כיסויי לשירים מוכרים של מאיר אריאל. מחציתה הראשונה של
ההופעה לא תועדה באלבום. היא כללה גירסת כיסוי שלמה לשירי האלבום "זרעי קייץ".

לאחר התבטאויות עוינות של אריאל כלפי הקהילה ההומו לסבית,
אותם כינה בין היתר "מדגרה של מחלות" בעיתונים "הארץ"
ו"ידיעות אחרונות", הוחרמו הופעותיו ותקליטיו בחוגים מסוימים,
וכן החלו פעולות אלימות על ידי מפגינים שעקבו אחריו במהלך סיבוב הופעותיו.
בספטמבר 1998 הודיע מאיר אריאל כי הוא מפסיק להופיע בשל גילויי המחאה.
מאוחר יותר אף התנצל בתקשורת על דבריו וכתב מכתב לעיתון הקהילה בו הוא הכריז
על עצמו כ"בור גמור" בכל הקשור לנושא.

בה' באב תשנ"ט (18 ביולי 1999) ב-04:15 נפטר מאיר אריאל ממחלת קדחת
הבהרות, הנגרמת על ידי חיידק מסוג ריקציה
המועבר בעקיצת קרציה. קברו נמצא בבית העלמין של קיבוץ משמרות.

מאז מותו של אריאל, ממשיכה משפחתו, ובעיקר אשתו תרצה, בפעולות לשימור זכרו.

אחת היוזמות המרכזיות בניסיון לשימור זכרו היא ארגון ערבי שירת
שיריו בידי אמנים שונים, לציון יום השנה למותו.
הערב הראשון במתכונת הזאת היה ביולי 2000, במלאת שנה למותו, בתיאטרון הרומי בקיסריה.
יוזמת ההופעות לזכרו של אריאל ממשיכה מאז, ושלוש מההופעות יצאו על גבי דיסקים.
בניו של אריאל, שחר ואהוד, הופיעו בשיריו במשך זמן מה
תחת השם האחים אריאל, ואף הוציאו אלבום של חומר מקורי ב-2006 תחת שם זה.

משפחתו של אריאל חשפה את עזבונו בפני אמנים שונים.
בעיזבון שירים רבים שלא נחשפו מעולם, וחלקם הגדול אף נטול לחן.
במסגרת חשיפת אוסף השירים, זוכים שירים רבים ללחן ואף יוצאים לאור על גבי דיסקים.
השיר האחרון שכתב אריאל, "למה לא", הולחן ובוצע על ידי
יזהר אשדות באלבומו "זמן קסם" מ-1999,
השיר "לילה בלי טיפה של דלק" שנלקח מתוך האוסף, הולחן על ידי חמי
רודנר וזכה לחשיפה רבה כשביצע אותו רודנר בפסטיבל השירים של ישראל ב-2004.

עיזבונו של אריאל מכיל בין היתר גם הקלטות ביתיות של
אריאל מבצע שירים שכתב (בשירה ונגינה בגיטרה).
הקלטות אלה היוו את המקור המרכזי לשירי האלבום "מודה אני".

כמו כן הוציאה משפחתו אחרי מותו ספר חדש ובו כתביו של אריאל.
הספר נקרא "ברכות והספדים", וזאת משום שעיקרו הוא ברכות והספדים
שכתב אריאל לכבוד אירועים בחייו.

ב-24 ביולי 2008 התקיים לזכרו המופע "מיטב האומנים שרים מאיר אריאל" באמפי
תיאטרון קיסריה. המופע התקיים בהנחיית יואב קוטנר, ובין המופיעים היו מוקי,
מוש בן ארי, פבלו רוזנברג, שלום חנוך, מאיר בנאי, יהודה עדר, נינט טייב,
אסף אבידן, מארינה מקסימיליאן בלומין ובניו של מאיר, שחר ואהוד אריאל.

ספריו

אריאל, אשר לא פעם כינה את עצמו "המזמר המדבר",
הוא איש של מילים. עבודה זו משתקפת בשיריו המצטיינים בשנינות,
אירוניה ומטאפורות המכבדות שירה ברמה הגבוהה ביותר. כתיבתו של אריאל
הושפעה מיוצרים כמו חיים נחמן ביאליק, נתן אלתרמן, ש"י עגנון, ובוב דילן.
פרט לשירים מולחנים באלבומים פרסם אריאל את כתביו גם ספרי שירה ופרוזה.

"מאיר אריאל-שירים" (1987). ספר שירים, ובו שירים של אריאל אשר
נכתבו טרם צאת האלבום "ירוקות"-כולל כמה שירים שאחר-כך יצאו באלבום.
השירים מלוים בלחנים אשר הגה אריאל, והביא לכתב יהודה עדר. 
"נשל הנחש" (1991). 
"ברכות והספדים" (2005) ספר שכשמו מכיל בעיקר ברכות והספדים שכתב אריאל
במשך חייו, ובהם משתקף סגנון הכתיבה המיוחד לו. ספר זה הוצא לאור
בסיועה של חברת שומרה, וניתן להשיגו בבית משפחת אריאל בפרדס חנה. 

מלבד אלבומים אלו ישנם עשרות אמנים, פרט לשלום חנוך, להם כתב אריאל שירים,
ביניהם: אריק איינשטיין, גידי גוב, ריטה ורמי קלינשטיין,
דויד ברוזה, שרון חזיז, ניסים גרמה, יזהר אשדות ועוד.

Show short description >>