המידע נלקח מ - ויקיפדיה: לערך | לרשימת התורמים
טיפקס היא להקה ישראלית, המשלבת השפעות ים תיכוניות ומוזיקת רוק.
במשך שנות פעילותה הרבות השתנה הרכב הלהקה מספר פעמים, אך הבסיס,
ובראשו כותב השירים, המלחין והסולן קובי אוז, נשאר זהה.

בשנת 1988, נפגש קובי אוז, מוזיקאי מתחיל, עם גל פרמן, כשזה עוד טרם
עסק במוזיקה. השניים צירפו אליהם מספר חברים מקיבוצים מאזור שדרות,
ושינו את הרכבם תדירות, בעיקר עקב גיוס של חברים בלהקה לצה"ל.
שם הלהקה המקורי היה "ההוצאה לפועל", לאחר שהלהקה עברה
מהדרום לתל אביב שונה שמה ל"טיפקס". הלהקה שינתה את שמה באנגלית ל"
Tea Packs" (שקיות תה) ב-1995 כדי להבדיל בין המוצר ללהקה.

בשנת 1990 הקליטה הלהקה שיר ראשון, "העוול". ההרכב כלל אז
את אוז בשירה וקלידים, פרמן על הבס, עינב כהן בגיטרה ותמיר ימיני בתופים.
בתום ההקלטה צורפו רם יוסיפוב ואבינועם מרטון. המפיק דני רכט
התמנה לתפקיד מנהל הלהקה ויועצה האמנותי, ובשנת 1992 הוציאה הלהקה אלבום
ראשון בחברת "הד ארצי": "שביל קליפות הגרעינים". האלבום כלל מוזיקה מעורבת -
פופ עם השפעות של רוק ומוזיקה מזרחית. מילות השירים עסקו במחאה לצד
שירים פשוטים יותר. האלבום זכה להצלחה מזערית עם צאתו, והתפרסם מתוכו שיר
אחד בלבד- "הרבי ג'ו כפרה", אשר כתב אוז יחד עם רכט.באותה שנה השתתפה
הלהקה לראשונה בפסטיגל עם השיר "המסיבה של גודו" שזכה במקום השמיני.

בתחילת 1993 הקליטה הלהקה את אלבומה השני, "האחרון בעשירון
התחתון". הרכב הלהקה כלל אז את אוז, פרמן
יוסיפוב, ימיני, רונית שפי, אבינועם מרטון והתארחו בו חיים אוליאל
ולהקת שפתיים. השיר המפורסם ביותר באלבום היה לאחד מלהיטיה הגדולים
של הלהקה- "בתוך נייר עיתון", אשר כתב אוז על פי לחן מרוקאי עממי.
אוז כתב והלחין את יתר השירים באלבום, ביניהם "זמנים קטנים" ו"עננה".
האלבום זכה לפרסום רב יותר מקודמו, ואף להצלחה מסחרית.
בתום העבודה על האלבום נפרדה הלהקה ממנהלה דני רכט, אשר הוחלף ביניב דוידסון.

המהפך הגדול של הלהקה הגיע בשנת 1995, עם הוצאת האלבום "החיים שלך בלאפה".
האלבום היווה מעין שיא למסר התרבותי של אוז: לא עוד מוזיקה מזרחית או פופ,
אלא מוזיקה ישראלית חדשה. הפעם השתתפו בהקלטות אורי מילס,
נוריאל עמר ושרון בן צדוק. בין השירים הבולטים באלבום נכללו
"התחנה הישנה", "מה עשית", "יש לי חברה" ו"והפעם: שיר אהבה" עם הזמרת רונית.
גם באלבום זה כתב והלחין אוז את כל השירים, ועל העיבודים היו אחראים חברי ההרכב.
באותה שנה השתתפה הלהקה בשנית בפסטיגל עם השיר "הפילון הזה" שזכה במקום הרביעי.

בשנת 1996 הקליטה הלהקה את אלבומה הרביעי, פסקול הסרט "כלבים לא נובחים בירוק".
האלבום הוקלט בביתו של אוז, והיה מעורב מבחינת תוכנו: קטעי דיבור מתוך הסרט
(עם חברי החמישייה הקאמרית), קטעים אינסטרומנטליים ("הבלדה לסופי", "גחליליות"),
רמיקסים לשירים מהאלבום הקודם ("למה הלכת ממני", "יש לי חברה", "מה עשית"),
חידושים לשירים של אחרים ("היא" של נקמת הטרקטור, "מאמי" של מחפוד פטישי,
"מתנה לחג" של נושאי המגבעת, "מה אומרות עינייך", "זה הזמן לסלוח"),
ואף שני שירים מקוריים: "גבר רומנטי" ו"כלבים לא נובחים בירוק".

בשנת 1997 הוציאה טיפקס את אלבומה החמישי, "נשיקה לדוד".
אורי מילס ונוריאל עמר נשארו גם להקלטת האלבום הזה,
אוז כתב והלחין את רוב השירים, והעיבודים היו של כל חברי הלהקה.
באלבום התפרסמו השירים "עוד שבת", "סתם", "אני אוהב אותך ממש מוגזם",
"איזה עולם", והדואט "למה הלכת ממנו" עם התגלית החדשה, שרית חדד. האלבום זכה
להצלחה מסחרית עוד יותר מקודמיו, לא מעט בזכות סדרת הטלוויזיה הפופולרית "שמש",
בה שימש השיר "איזה עולם" כשיר הפתיחה. במצעד הפזמונים העברי השנתי
של "רשת ג'" נבחרה הלהקה כלהקת השנה. בסוף סיבוב ההופעות של האלבום הפסיקה
הלהקה את הופעותיה באופן זמני, וחבריה שמרו בסוד את מועד ואופן חזרתם לבמה.

בשנת 1998 חגגה טיפקס עשור לפעילותה, והוציאה מיני-אלבום:
"העצב עבר לגור כאן", שכלל חמישה שירים.
האלבום נשמע שונה מכל מה שטיפקס עשתה בעשר שנות פעילותה, והוקלט בצורה שונה:
הלהקה נכנסה לאולפן ללא חזרות והזמינה אנשים רבים לבקר ולקחת חלק בתהליך.
באלבום שיתף אוז פעולה לראשונה עם "ביג אם" (מאיר עמר), אשר היה שותף לעיבודים.

בשנת 1999 יצא האלבום "דיסקו מנאייק".
האלבום המשיך את הקו המוזיקלי החדש של הלהקה והשתתפו בו יותר מ-20 נגנים.
האלבום כלל 26 קטעים, חלקם הגדול מעברים קצרים או קטעים אינסטרומנטליים,
ואורכו היה כ-78 דקות. בין השירים הבולטים ניתן למצוא את "סמי וסומו",
"שלוש בלילה", "בשפכת הזורם" והדואט עם שרית חדד "כשאני איתך אני כמו דג".
בשנת 2000 נבחרה הלהקה בפעם השנייה כלהקת השנה של רשת ג'.

בשנת 2001 הוציאה טיפקס את אלבומה הבא, "יושבים בבית קפה",
אשר הזכיר בסגנונו את אלבומיה הראשונים של הלהקה יותר מאשר את "דיסקו מנאייק".
שיר הנושא היה ללהיט גדול, בנוסף ל"כמו לפני עשרים שנה" ו"תזרח".
הלהקה זכתה בפעם השנייה ברציפות בתואר להקת השנה,
ו"יושבים בבית קפה" נבחר כשיר השנה במצעד הפזמונים השנתי של גלגלצ. בשנה הזו
הצטרפו ללהקה דני אברג'ל בגיטרה ומוטי יוסף בתופים. וגם באותה שנה השתתפה
הלהקה בפעם השלישית בפסטיגל עם השיר "בצלחת מעופפת" שזכה במקום השלישי.

בשנת 2003 הוציאה הלהקה אלבום אוסף ראשון, "כל הלהיטים".
לצד להיטיה הישנים של הלהקה, כלל האלבום גם את
השירים החדשים "ריקודי עמבה" ו"כל יום אני כמעט", חידוש ל"הימים האחרים"
של להקת פיקוד מרכז מתוך השירותרום וביצוע במשותף עם שרית חדד ל"התקווה".

שנה מאוחר יותר הוציא אוז אלבום סולו, "דמעות וים".
בניגוד לכל אלבומיהם של "טיפקס", אשר יצאו בחברת "הד ארצי",
יצא האלבום בחברת "הליקון", על מנת לעשות את ההפרדה בין עשייתה של "טיפקס"
לעשייתו של אוז. יחד עם זאת, על אף שהיה אוז החתום היחיד על האלבום,
העבודה עליו הייתה כאלבום של "טיפקס" לכל דבר וכל הלהקה לקחה חלק בו.

יוסף ואברג'יל נשארו גם לאלבום הבא של הלהקה, ואליהם הצטרף
נועם ינקלביץ' כקלידן. האלבום, "רדיו/מוזיקה/עברית", יצא בשנת 2006.
באלבום נכללו מספר דואטים, ביניהם "פרח השכונות" עם עלמה זק,
"כלוב של זהב" עם מירי מסיקה ו"אהבה ראשונה" עם שחר סויסה.

ב-10 בנובמבר 2008 הודיעה הלהקה על פירוקה לאחר 20 שנות פעילות.
הלהקה מיועדת להתפרק באופן רשמי ב-1 בינואר 2009.‏‏

טיפקס נבחרה לייצג את ישראל בתחרות אירוויזיון 2007 שהתקיימה בהלסינקי.
באירוע הקדם אירוויזיון הציגה "טיפקס" ארבעה שירים בעלי
מסר נוקב: "12 נקודות", אשר הביע לגלוג על אופיה המסחרי והלא אמנותי
של התחרות; "סלאם סלאמי", אשר עסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני; "כפתור אדום"
(‎Push the Button‏") אשר עסק במאבקי הכוח ואיומי ההשמדה של מדינות כלפי
מדינות אחרות; ו-"‎Voulez-vous‏" (בצרפתית: "האם אתם רוצים") מביע לגלוג על התיירים
בישראל ועל הישראלים עצמם ביחסם אליהם.

כמו בפעמים קודמות, שינתה "טיפקס" פעם נוספת
את סגנונה לסגנון שלא ניסתה קודם לכן. בכך נשארו חברי
הלהקה נאמנים לאמת שלהם ולתפיסתם האמנותית, ללא הסתכלות על המעמד המעט
בעייתי אותו לקחו על עצמם כשהסכימו לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון.

השיר שזכה לייצג את ישראל בתחרות הוא השיר "כפתור אדום".
כבר בימים הראשונים לפרסומו של השיר, התעוררה סערה תקשורתית באירופה,
עקב תוכן השיר, שניתן לפרשו כאילו הוא מתייחס לאיום הגרעיני של איראן כלפי ישראל.
בסערה החלה רשת ה - BBC, ובעקבותיה מארגני תחרות האירוויזיון שקלו להחרים את השיר
הישראלי, מכיוון שלטענתם הוא כולל "מסרים פוליטיים לא ראויים".
חברי הלהקה הבהירו שהשיר איננו כולל כל מסר סמוי או גלוי לאיראן.
בסופו של דבר השיר אושר על ידי הנהלת האירוויזיון.

ב-10 במאי 2007 התקיים שלב חצי הגמר בהשתתפות 28 מדינות.
עוד במהלך החזרות התלוננו חברי הלהקה על נסיונות
להצר את צעדיהם האומנותיים, ולמנוע מהם להעביר את המסר שאותו ניסו להעביר בשיר.
במהלך שידור השיר נגרמה תקלה טכנית באחד מלוויני השידור
להופעת שקופית אדומה למשך 7 שניות, ערעור שהגישו חברי המשלחת הישראלית,
ובו טענו כי הדבר יפגע בסיכויי חברי הלהקה לעלות לגמר, נדחה על הסף. בסופו של הערב,
משהוכרזו 10 השירים העולים לשלב הגמר, נפקד מקומה של הלהקה מביניהם.
תגובתו הראשונית של קובי אוז הייתה - "מאוכזבים אבל נהנינו".

האקלקטיות של להקת "טיפקס" באה לידי ביטוי בכך שמאז שהוקמה,
לא יצרה אלבום אחד שנשמע דומה לקודמו.
סגנונם נע בין רוק אוריינטלי כבד, לפרקים מורכב ואפל ("האחרון
בעשירון התחתון"), מוזיקה אלקטרונית ("דיסקו מנאייק"), ג'אז ("הפעם: שיר אהבה"),
ואפילו נגיעות של מוזיקה אירית. "טיפקס" השתמשה רבות גם בכלים
לא אופייניים ללהקת פופ, כגון עוד, כינור, חמת חלילים, פלוגלהורן, האמונד ועוד.

הקו האמנותי/רעיוני של "טיפקס" תמיד היה ונשאר זהה, אמנם. "טיפקס" מתאפיינת
בשירים עם מילים בעלות מסר חברתי נוקב וחריף, אשר באות לידי ביטוי בדרכו
המיוחדת של קובי אוז - מה שגורם תכופות למאזין הממוצע לא להבינם,
ולחשוב כי "טיפקס" איננה יותר מלהקת "חפלות" ושיצירתה איננה אמנות,
אע"פ שבפועל מדובר באחת מן הלהקות האמנותיות והלא מסחריות ביותר שקמו בישראל.
דוגמה בולטת לשיר שכזה הוא "ריקודי עמבה", אשר הפך ללהיט בישראל,
בעוד הוא בעצם שיר מחאה נוקב שמלגלג בדיוק על אותם האנשים אשר רוקדים לצליליו.

Show short description >>